האינדיאנית הקטנה הכינה השבוע פלפל חריף טעים במיוחד: פרוסות דקות של פלפל ירוק חריף אפויות קלות בשמן זית, מעוכות עם מזלג ("כדי שלא יהיו מושלמות") עם דבש. היא לא עשתה את זה כדי להרשים את אביה חובב החריף, אלא כי נראה היה לה שזה יהיה טעים על לחם. והיא לא טעתה – יצא לה טעים.
מהפלפלים החריפים שנשארו לה פתאום נראה לי נכון להכין סחוג מפורק ומבושל. כלומר, קונפי של סחוג (קוֹנפוּג?).
כה אמר מיכאל כץ כששאלתי אותו איך עושים את החריף הטעים של חבה:
מניחים בקערה פלפלים שרופים, שום קונפי, כמון, לימון, מלח ופלפל ועל הכל מוזגים שמן זית בטמפרטורה של 80 מ"צ.
בהשראתו, את מתכון הסחוג של שרה, שכנת ילדותי, פשוט בישלתי על אש נמוכה כ-20 דקות. הריח נפלא והטעם טעם הנצחון. במקום כוסברה השתמשתי ברשאד שמצאתי בתחילת השבוע בשוק הכרמל. בקיצור, זה לא סחוג, אבל זה שורף וטוב.
אז מה היה לנו שם?
אמל"ח
100 גרם פלפל ירוק חריף, או 50 גרם פלפל חריף יבש (אני שם גם וגם)
ראש שום קטן
¼ כפית מלח
1 כף כמון
קורט ציפורן טחון
¼ צרור כוסברה (אני שם "כמה שתופס" ובמקרה דנן – רשאד)
שמנ"ז, לפי הצורך
תו"ל
חותכים גס את הפלפל והשום.
מוסיפים את כל היתר.
מכסים בשמנ"ז.
מבשלים על אש קטנה כ-20 דקות.
מעבירים לצנצנת נקיה ושומרים במקרר עד שנגמר.
שורף לי באף ושורף לי ביד,
שורף לי בפה ושורף לי בעין
ואני לא רוצה להכנס לכמה שורף לי במכנסיים…
(Mind your hands \ O.R)
