לפני כשלוש שנים ושבוע שתלתי שני שתילי פסיפלורה צמוד לגדר בינינו לבין השכנים, על מנת לייצר חיץ שימושי. לא ידעתי אם יהיו עליה פירות ואם יהיו פירות, אם יהיו טעימים. בחורף הראשון היו כמה פירות בודדים, מתוקים להפליא. בקיץ שאחריו כבר היו המונים. משפחה, חברים, עבודה – כולם נהנו מהיבול. להמשיך לקרוא
ילדים בחיפה
אמא שלי מספרת שכשהיתה ילדה חיכתה לנסיעות לחיפה, העיר הגדולה. אמא שלה היתה נוסעת באוטובוס פעם בשבוע לשוק תלפיות ולה מותר היה להצטרף רק לעתים נדירות יחסית, בחופשים. זה היה חו"ל מבחינתה. כשהיתה מצטרפת היא קיבלה בשוק בייגלה עם גושים גדולים של מלח ובחנוכה, סופגניה, שאף פעם לא היתה טעימה כמו אלה של אמא.
גם לי יצא בילדותי לנסוע לחיפה עם אבא שלי לכל מיני סעפ"ש (סידורים, עניינים, פה, שם) ובתור ילד כפר, גם אני התרשמתי מאד מהעיר. עכשיו אני מבין שכמוני היום עם האינדיאניות, אבא שלי אז רק חיכה שנגמור כבר עם המטלות כדי ללכת לאכול שווארמה. להמשיך לקרוא
צהרי שישי בצהריים, כוס יין לבן קר, מאוורר נושב בעורפי, חם. הספקתי די הרבה הבוקר, עכשיו הזמן להרגע ולתפור איזה חולצה טובה. אני אוהב את החולצות שלי, הן נוחות. בייחוד אלו שחצו את גיל 20 – They fit me rather neatly.
'אשת ל"א' של להקת הדלתות ברקע, יושבת אני ותופרת בשקט את הקרע בכתף, שזו לא הפעם הראשונה שלו תחת חוט ומחט. הצמחונית עוברת לידי, מעיפה אלי מבט ו: "אלוהים אדירים, עודד, תקנה חולצות!".
השבוע היו לי כמה שעות להעביר בעיר שעל ההר והספקתי לא מעט. התחלתי לכתוב על מאורעות חיפה, אבל ככל שעובר הזמן אני חושב שצריך להקדיש לתלפיות רשומה משלה. הנה היא:
מאז שנפתחה כחמארה בשוק תלפיות המתחדש, אני עוקב אחרי התצלומים שמפורסמים בעמוד הפייסבוק של תלפיות וזה נראה לי כמו מקום שאוכלים בו אמנות, בקטע טוב. מעיונים חוזרים בתפריט הבנתי שהדגים מככבים והרבה טבעוני אין שם, על כן בן הזוג המושלם לארוחה שם היה, באופן טבעי, דני. נפגשנו במקום לפני כמה חודשים ונהנינו מאד (והוא שוב עשה לי את תרגיל ה’אני הולך רגע לפדר את האף’ ובעורמה שילם את החשבון). הפעם הייתי לבד והחוויה היתה לא בלתי דומה, על אף שאף אף לא פודר שם.
הרבה מדי אנשים, כולל טבחים ידוענים, אומרים פוּקאצ'ה (עם Foo) וזה עושה לי עוויתות. זהו, נרגעתי.
מדריך לארוס הכבד ששחר סחב בשבילי מהודו יודע לספר שלפוקאצ’ה שורשים איטלקיים עתיקים. זה הבצק שהיו מניחים בתנור האבן מיד אחרי שגרפו הצידה את הגחלים, כשהחום עדיין גבוה מדי בשביל לחם גדול. מקורה בגנואה. בצפון איטליה הפוקאצ’ה מילאה את אותו תפקיד שמילאה הפיצה בדרום – חטיף.
יש פוקאצ’ות דקות ויש פוקאצ’ות עבות, פוקאצ’ות אפויות וכאלה שמטגנים, פוקאצ’ות-קומה-אחת ופוקאצ’ות במפלסים, פוקאצ’ות עם מלח בלבד ופוקאצ’ות עם כל הבא ליד. במילים אחרות, קל מאד לאלתר איתן. להמשיך לקרוא
