לא מזמן ביקרתי עם אחיי בפאב בחיפה. אחותי הזהירה מראש שיש למקום חוקים משלו, אבל שנחמד לשבת שם. ומה החוקים? אין מלצרים ואין שרות לשולחנות (לבר יש שרות). זאת אומרת, שאתה צריך ללכת לבר להזמין לעצמך אוכל ובירה, לקחת את המנות ולקחת את השתיה. כשהברמן צריך להעביר לך משהו הוא מבקש מאלה שיושבים ליד הבר להעביר לך מפיות, סכו"ם, נשנושים. לא אסתטי, מוזר, אבל אפשרי. חוץ מעניין התפעול של אורחים אחרים בפאב, זה דומה למקומות שהייתי בהם באירלנד. בנוסף, שלט גדול תלוי מעל הבר: "אין שרות לשולחנות", כדי שלא תתבלבל ותעשה חס וחלילה סימן למלצר, סליחה, לכבוד הברמן.
אה, גם אין להם קטשופ. לא יודע למה, זו אחת מהשריטות שלהם. ביודענו זאת מראש, הבאנו שקיות קטנות של קטשופ בשביל הצ'יפס.
המקום קטן, אבל אפלולי והישיבה בשולחנות בר גבוהים. הברמן הלא נחמד ניקה את השולחן שסביבו התיישבנו והבהיר שזו הפעם האחרונה שהוא בא אלינו. ואכן, תיזזנו בתורות לבר וחזרה במהלך הערב. מוזר, כאמור, אבל לא נורא. ההרגשה שקיבלנו היתה לא שזה מקום עם אופי כאילו-אירי, אלא שעושים לך טובה שמרשים לך להכנס למועדון הסגור שלהם, ואם לא תתנהג בדיוק לפי הקוד שהמציאו לא יתייחסו אליך.
אין תפריטים על השולחן, אלא על לוח שתלוי על הקיר והמחירים, כך מסתבר, גבוהים ב-20% מהערכים האמיתיים. מתחכם. בכל ערב יש הנחה על חלק מהבירות ומחיריהן נמוכים ב-2/3 מהערך הנקוב בתפריט. לא משעמם.
חלק מהמנות נושאות שמות פנימיים שמכריחים אותך לשאול מה פירושם. ובאשר לבירות, לפרנציסקנר הם קוראים "נאצית כהה" ולארדינגר "נאצית בהירה". כששאלתי לפשר השמות, אמר לי הבחור שזו בדיחה פנימית שלהם. לא צחקתי.
שני הבחורים מאחורי הבר תפעלו את המקום, כשאחד מברמן ואחד מבשל. האוכל היה לא רע והבירה טובה ואפילו לא יקרה. אכן אין קטשופ, אלא מיונז עם שום או חרדל עם מייפל. כאמור, באנו מוכנים והצ'יפס היה טוב יותר עם הרוטב האסור.
בסוף הערב קמנו, שילמנו, אחרי שטעו פעמיים בחשבון המתחכם שלהם ותיקנו אחרי שהסבנו את תשומת לבם. וכמובן, לא השארנו טיפ, שהרי מי שנתן לנו את השרות היה אנחנו, בדיוק כמו בדוכן פלאפל. יצאנו והלכנו לכיוון האוטו. כשהתרחקנו כמה מאות מטרים מהמקום, באמצע רחוב אחר, החל לקרוא לנו מקצה הרחוב אותו ברמן א-ידידותי, שעקב אחרינו, כך מסתבר:
"חברים", הוא קרא לנו, "הייתם מרוצים מהשרות?"
"לא ממש", אמרתי.
"לא מעניין אותי מה שאתה אומר", הוא אמר לאחר מחשבה קלה, נראה מופתע מהתשובה, "נהוג להשאיר טיפ של 10%!", והוסיף: "וזה שהבאתם קטשופ, אין לכם סטייל! אני זוכר אותכם, אל תבואו!!".
מה תגידו על זה? אין לי ספק שנהגנו נכון, השלט והפרסונל הבהירו מכל לכל ספק שאין שרות לשולחנות. אין סיבה לשלם על משהו שאתה לא מקבל. הגם לא שרתת וגם דרשת טיפ? אתה רוצה גם לאכול את העוגה וגם להשאיר שתי ציפורים על העץ? לא יפה. הדבר היחיד שאני קצת מצטער עליו, הוא שלא נתנו טיפ קטן לבחור שישב ליד הבר עם חבריו ונאלץ להעביר לנו חלק מהדברים, אבל הוא יצא לפנינו. חבל שאין לי סטייל.
לסיכום, לבקשת הדוד, לא נבוא.
חצופים! וכדאי שתפרסמו את זה בכל מקום אפשרי. אפילו לחוצפה הישראלית צריך שיהיו גבולות
1. למה אתה לא מפרסם את שם המקום? 2. אין גבול לחוצפה!
אני לא מעוניין לגרום להם נזק מצד אחד, ולא לפרסם אותם מאידך.
לחוצפה מסתבר שאין גבולות.
מה שנוצר במדינה זה שנהוג להשאיר טיפים גם לשטיפת מכונית, לעוזר לארוז שקיות בסופר, לעושה פן במספרה, למובילים שמשלמים להם מאות שקלים מראש וחייבים להביא להם גם טיפ.
הטיפ הוא עניין וולונטרי – גם אם השירות היה 10 זכותנו לא לתת, למרות שכולנו רחמנים בני רחמנים, אבל יש בכל זאת קו אדום:
זה מזכיר לי בדיוק את אשר עבר עלינו במסעדה ביום שבת האחרון: הזמנו מה שהזמנו, ובין היתר ביקשתי קש לשתיה. בשלב ראשון חזר המלצר עמוס בצלחות לכיוון שולחננו. ראיתי 2 צלחות סלט והערתי לו בחיוך כי הזמנו רק סלט אחד. "את לא היחידה כאן" ענה (!!!) בגסות ולקח סלט אחד לשולחן אחר. אחרי שהביא גם את המנות העיקריות(עדיין בלי קש), ניצן ביקש קטשופ. "לא צריך" הוא ענה "הסטיק (פרגית) כבר מתובל בקטשופ" – ולא קיבלנו קטשופ!!! ולעניין הקש לשתיה, רק אחרי שהזכרתי לו – הביא קש אחד (רק לי…). את החשבון הוא הביא כמקובל בתוך נרתיק, אך חזר עם טופס הקופה בידו ללא הנרתיק – כנראה הרגיש מה הולך לקרות… נכון, לא השארנו טיפ (פעם ראשונה ולא נעימה לנו). בדרך החוצה בא מולי ושאל : "איך היה השרות?" ועניתי, כמוך בדיוק: "לא משהו"…
כשהבחור בא בדרישה לטיפ, היית צריך להושיט את היד ולהגיד לו שהוא חייב לך כסף. כמו שכתבת, נתתם שירות לעצמכם. פוסט מצחיק, שוב הייתי על הרצפה…
שלא ידאגו, גם אנחנו לא נבוא.
אחלה. אל תבואו. יותר מקום בשבילי.
היי…
למען הגילוי הנאות אני חיפאי, יודע על איזה פאב מדובר, יושב בו באופן דיי קבוע… וכותב ביקורת זו נשמע לי מפונק…
הפאב המדובר ועוד מספר מוסדות חיפאיים הם היחידים בהם אני יושב, דווקא מכיוון שהם המקומות היחידים בהם המלצרים כנים ולא יוצאים מגדרם בפלצנות כדי לרצות אותי. יחס פלצני, מוגזם, ועודף בלבולי מוח (שנפוצים בת"א למשל) דוחים אותי וגורמים לי לחוש אי נעימות למול המלצר…
בעניין הקטשופ, לדעתי כשהסועד מגיע למסעדה עליו לקבל את מתכוניה ומנהגיה כדי להנות מהחוויה הקולינרית שהשף תכנן עבורו. אני לא חושב שבשביל להכין צ'יפס צריך להיות שף, אבל אני כן מעריך את ההחלטה ה"אידיאולוגית" של מסעדות וברים, בכל מקום בארץ, להכין תפריט מוקפד ולדאוג שיכיל שמרכיבים מסויימים, ומרכיבים אחרים לא. אני יודע כעובדה שהבקשות הישראליות ל"קטשופ" או "סלט חתוך יותר דק" או כל בקשה אחרת, עולות על העצבים של שפים רבים בארצנו הקטנטונת…
בעניין ה"נאצית"… ברצינות? איפה חוש ההומור שלך? ומה כל כך נורא ב"שמות פנימיים" ו"בדיחות פנימיות"…? לדעתי זה עדיף על פני מוסדות משעממים חסרי עומק ואופי…
לזכותך ייאמר, אני לא חושב שהם היו צריכים לדרוש ממך את הטיפ, ואם לא נהנית אז בכלל לא היית חייב להשאיר אותו…
כמו כן אסייג את תגובתי ואומר שעם כל הרצון הטוב, בחיפה אין ממש אלטרנטיבה איכותית לאנינות הטעם התל אביבית / הירושלמית. עם זאת ישנה תחושה הרבה יותר כנה, אמיתית, חמימה ושכונתית מרוב בתי העסק המנוכרים בתל אביב וירושלים, ועל זה בעיקר מתבססת תגובתי… לדעתי לבתי העסק בחיפה יש אופי, לטוב ולרע.
מדובר ב"דאנק" בחיפה. בעלים וברמן על הפנים. לא ברור לי למה אי אפשר לומר את האמת בפרצוף. ככה סתם זה נשמע כמו bashing כללי על הפאבים בחיפה. תן את השם כדי שכולם ידעו על תת-הרמה.
שם המקום – הדאנק
שם המקום הוא "הדאנק" בחיפה, וואחד חור שתופס מעצמו ועל כלום… יש הרבה פאבים בעיר שיגישו אוכל ובירה יותר טובים עם חיוך
א. המקום הוא הדאנק
ב. אין שרות לשולחנות זה קצת פיקטיבי במקום שבו המרחק בין השולחנות לבר הוא מטר…
ג. איכשהו , כל האנשים שהם לקוחות סבבה תוך כדי הישיבה , אנשים טובים , בעצם , משאירים טיפ… ולמיטב ידיעתי , חלק מהשרות זה הכנה טובה של האוכל , פינוי השולחן אח"כ , שטיפת הכלים…
ד. הסיפור של הנאציות ארוך… מן הסתם אין לנו כח לספר אותו ללקוחות מעצבנים , שעוד לוקחים את השטות הזאת אישית…
ה. תודה על התמונה של הסופ נאצי . כל העולם יודע שזאת תווית איכות… אנחנו הביר נאצי.
מי שמתאים לו , שיבוא. מי שלא , לא חסרים מקומות… תבלו
ועוד משהו… אם היינו רואים את הקטשופ קודם , היינו לוקחים לכם תצ'יפס , ומביאים חשבון. זה שרות.
כעובד לשעבר של המקום איך שהתנהגו אלייך לגבי הטיפ זה לא תקין וחבל שזה קרה.
לגבי כל השאר, אני הייתי מתנהג אלייך בדיוק אותו דבר, ואם הרגשת שלא טוב לך יכולת לקום להגיד תודה רבה לצאת ולא לחזור, במקום זה, לפחות ככה נראה, נשארת ובחרת לסבול רק כדי שתוכל לפרסם את הבלוג המעולה הזה.
פאב הדאנק בחיפה, כי אין דבר כזה פרסום רע.
היי, הברמן אומנם לא נתן שירות לשולחן אבל הוא כן מזג את הבירה, הכין את האוכל ונתן שירות מעבר לדלפק. מגיע לו טיפ. זה שאין מלצרים זה לא נורא כי המקום בגודל מטר על מטר והאמת שזה נותן אוירה שכונתית וחמה הקטע הזה שאתה משרת את עצמך או מעביר סכום בין הלקוחות.
זה שהבאתם קטשופ מבחוץ מרמז שהגעתם בגישה שלילית ושכבר הייתם במקום והכרתם את החוקים שלו.. אני אישית יכולה להבין למה בעל הבית לא מגיש קטשופ, גם בעיני מיונז עם מייפל זה רוטב הרבה יותר איכותי משקית קטשופ תעשייתית, ואם ככה הוא מוצא לנכון להעביר את המסר שלו אז לדעתי זה מגניב.
רציתי להוסיף שבמקום באמת יש אוכל מצוין, מגוון בירות רחב במחירים זולים, אחלה אוירה, זהו מוסד חיפאי ותיק וזה שיש לו 'קטע' או מיוחדות.. זה דווקא יתרון לראייתי, או שהיית רוצה לצאת לעוד פאב משעמם ובנאלי שיש אלף כמוהו?
לכל המגיבים מטעם המקום, אני שמח שקראתם, תודה. חשבתי לא לפרסם את הביקורת הזו בכלל כדי לא לפגוע ומשום שאנחנו מאד משתדלים לא לפרסם ביקורות שליליות, אבל אנשים רבים ששמעו את הסיפור חשבו שדווקא כדאי.
לגבי הרטבים שהם לא קטשופ, לא היתה לנו בעיה איתם, טעימים, אך אינם קטשופ.
לגבי השימוש בכינוי המשעשע "נאצית", לא לקחנו את זה אישית, זה פשוט בטעם רע.
לגבי אין מלצרים, אין לי שום בעיה עם זה ואף ציינתי שכך נהוג באירלנד למשל, אבל שם לא מצפים לטיפ. הכנת האוכל, מזיגת הבירה, ארנונה, מים, שכירות וכיוב' מגולמים במחיר האוכל.
עזבו אתכם מכל השטויות. עודד, הכתבה שלך יכולה בכייף להפוך למערכון של הגשש..
לכל מגיני החוצפה הישראלית – קחו דוגמה מ"קלמנס"- עוד מוסד חיפאי שיכול ללמד אתכם משהו על שרות.
ואם רציתם לבנות לכם מועדון חברים סגור עם בדיחות שמרגיזות לקוחות מעצבנים, למה פתחתם אותו לקהל הרחב?
לקהל המצדדים –
שימו לב שאין ציון של שם המקום בתוך הכתבה, כך שאין כאן שום נסיון לפרסום רע, אלא לשיתוף חוויה נטו.
כשרוצים לעשות פרסום רע למקום כלשהו מציינים את שמו בבירור ובגדול.
בנוסף:
1- אלו שכן משאירים טיפ, זה שהם נחמדים ועושים זאת מתוך הרגל, לא הופך את זה למשהו שאתם צריכים לצפות לו תמיד מהלקוחות במקום כמו שלכם. טיפ הוא אות תודה למלצר.
2- אם לא צריך מלצרים במקום שהוא מטר על מטר, למה בכל זאת החבר'ה שיושבים על הבר עוזרים להעביר את האוכל והבוטנים והמפיות והסכו"ם והקיסמים לשולחן? כשיושבים על הבר נותנים טיפ לברמן, אבל כשממלצרים במקום מלצר למי ולמה להשאיר טיפ?
אחלה פאב. ושלא יבואו לשם, חבל לבזבז מקום לסנובים.
לתגובה של ענת רותם-
בגלל אנשים כמוך כנראה שהמלצר הרגיש בסדר עם זה שהוא ניהל מרדף ברחוב כדי לבקש טיפ.
טיפ מקובל לתת אם היה שרות לשולחן, ובפרט- אם היה שירות טוב ונחמד.
אם לא היה שירות, או שהוא לא היה טוב (כמו- "זו פעם אחרונה שאני מגיע לשולחן שלכם הערב"), אין שום חובה מוסרית להשאיר טיפ.
מספר תגובות (אם זה לא ברור – הן מבטאות את דעתי האישית. אין לי שום קשר עם כותב המקורי):
1) טוב לדעת שאלכס מהפאב לא מכחיש את העלילה המסופרת כפי שהיא. דבר זה לא טריוויאלי במחוזותינו ועל כך אני מעריך אותו
2) לא הבנתי את "אם היינו רואים את הקטשופ קודם , היינו לוקחים לכם תצ'יפס , ומביאים חשבון". הבאת לבן אדם אוכל, האוכל עכשיו בחזקתו. לא ממש היית יכול "לקחת ממנו את הצ'יפס". אין לך שום זכות להחליט מה אדם פרטי יוסיף לאוכל שלו – קטשופ, מלח, רוטב מייפל או ריבת אוכמניות. ועם כל הכבוד, זה ממש לא עניינך.
3) טיפ (וזו גם התשובה ל"ענת רותם") ניתן על שרות. "שרות" הוא כל מה שמעבר לעשית האוכל. שירות זה להביא את האוכל לשולחן, להיות מנומסים, לבדוק אם האוכל לטעמך וכו'. שרות זה *לא* להכין את האוכל, לשטוף את הכלים אח"כ או להביא את האוכל במשאית אספקה. אולי תבקש ממנו לשלם גם את שכר הדירה? לא חייבים לתת שרות, אבל אם לא נותנים שרות – לא נורא. פשוט לא מקבלים טיפ על מה שלא נותנים. לפי האנלוגיה של ענת, אני צריך לתת טיפ ב"ארומה" או כשמכינים לי מיץ ב- "re:bar", או אפילו כשהמוכר מגיש לי קרואסון שחומם בתחנת רכבת מרכז בתל-אביב. מישהו פה עף על עצמו. לא רק זה שלא חייבים לך טיפ (גם אם עקרונית היית הכי שרותי בעולם – וממש לא היית), אלא שאם אתה חושב ש*חייבים* לתת לך טיפ גם אם אין שום קשר להגדרת הטיפ – יואיל כבודו ויוסיף את ערך הטיפ כחלק מערך המוצר ולא ירדוף אחרי אנשים כמקבץ נדבות. חוץ מזה שזו חוצפה ישראלית טיפוסית, זה גם מביך.
4) אם בעל הפאב רוצה לפתוח מועדון פרטי, שיפתח אותו למוזמנים בלבד או שיעשה את זה בביתו. הבן אדם לא רקד לך הורה על השולחן אלא אכל את האוכל איך שבא לו. איך שמישהו ספציפי אוכל את האוכל שלו – זה הגבול בינו לבין בעל הפאב.
משה, אין לך שום זכות להחליט בשביל עסק פרטי מה מותר ומה אסור לעשות בתוך העסק שלו, לשלם על משהו לא נותן לך זכות לעשות בו כרצונך, וזה תקף לכל עסק מכל סוג שהוא. בדאנק אסור (בין השאר) לאכול קטשופ. לא מתאים לך? אל תבוא. רוצה לאכול איך שבא לך? תאכל בבית, או בכל מקום אחר שמוכן להתרפס בפניך. בדאנק היו לוקחים את הצ'יפס ומוציאים חשבון, לא מכריחים אותך לשלם על כלום, העיקר שתלך. תתמודד עם זה.
"היינו לוקחים לכם את הצ'יפס"? נו באמת. בארה"ב בטח היו תובעים אותך רק על להגיד משהו כל כך לא שירותי. הלקוח אולי לא תמיד צודק אבל נראה שהיחס ללקוח בפאב רחוק מלהיות חשוב לבעלי המקום, וזה משתקף גם בתגובות.
חוץ מזה, לדעתי הקטשופ הוא רק אנקדוטה משעשעת בסיפור, כמו גם הבירות שזכו לתגובה מתנשאת ("לקוחות מעצבנים") ואפילו האין שירות שנכתב בפירוש בפוסט שזה קביל. (הכותב אמר שהיה צריך לתזז כמה פעמים אז לפסול את זה ב-"זה פיקטיבי" זה קצת עצימת אוזניים).
לעומת זאת אין שום התייחסות לעיקר. אלכס, אם אתה בעל המקום מה שצריך להטריד אותך זה שעובד שלך רודף אחרי לקוחות מחוץ למקום בכדי לנזוף בהם. הסיטואציה הזו שמישהו רודף אחריך, ברחוב חשוך, כדי להוכיח אותך נשמעת לא שפויה, לא תקינה ובעלת פוטנציאל התלקחות גבוה.
סטייל אולי יש, היגיון פחות.
ג'ינג'י, נראה לי שהתבלבלת אז בוא נעשה סדר:
1) יש לי את הזכות להכניס לפה שלי כל דבר (חוקי) שבא לי.
2) הדאנק, על אף שהוא עסק "פרטי", הוא גם מקום ציבורי שמקבל אנשים הנכנסים אליו באופן ציבורי, עם צ'יפס או בלי. בביתך, אתה יכול להכריח אותי לא לאכול קטשופ או לסלק אותי מביתך.
עכשיו שוב, נראה לי שהתבלבלת. נתת לי צ'יפס – זה משהו ששילמתי עליו. זה מוצר שקניתי ממך. אתה לא יכול אח"כ לקחת את זה ממני. חוץ מזה שזה ממש לא חוקי (תבדוק), אתה גם תצטרך להתמודד עם להוציא את זה מהידים שלי. בנוסף, כל עוד לא עשיתי שום דבר לא חוקי ואני משלם על מה שאני קונה, אף אחד לא ממש יכול לומר לי ללכת. אני מציע לך ולבעל הפאב לפתוח את ספר החוקים של מדינת ישראל *לפני* שהוא פותח פאב ומסתכן בתביעה מיותרת.
הסיטואציה ההזויה שבה אין שרות מחד ומצד שני באים בטענות מאידך, לא קיימת בשום מקום אחר בעולם עד כמה שידוע לי. רק במדינת ישראל. צריך להעמיד אתכם במקום. בשם השפיות, אני מציע לך לשאול משפטנים מה דעתם על הסיטואציה שאתה מעלה כאן. יכול להיות שלא יהיה לך שווה לפתוח את הפאב. בהצלחה.
ככה המקום מתנהל, אני בכלל לא מבין איך מישהו עוד יכול להתלונן על הדאנק?
מקום מדהים אווירה מדהימה ואנשים מקסימים, כל ההשמצה הזאת אינה חיונית, אני יושב שם על בסיס שבועי ולא פעם אחד נתקלתי ב Haters ששום דבר לא טוב להם, בין עם זה הברמנים בין עם זה המקום, אז למה מלכתחילה?
ביקרתי בהרבה פאבים שונים ומשונים, ודווקא בדאנק נשארתי לדעתי היחס שם יותר חם ואוהב מאשר בכל מקום "שהמלצרית מגישה ולוקחת" ותוך כדי מלפרטטת איתכם על מנת שתשאירו טיפ שמן ותזימנו עוד ותתעופפו כמה שיותר מהר, בדאנק זה לא ככה, בדאנק לא לוחצים עלייך לשתות או להזמין אמרתי כבר אווירה חמה וטובה?
הקטשופ הוא פרט נורא נורא חזק בסיפור הזה, עם לא מגישים קטשופ אוליי ככה מתנהל המקום? אז למה לעשות דווקא, הרטבים שם מספיק טובים להחליף את הקטשופ..
פשוט ככה זה הישראלי הרגיל, יחס טיפטיפה שונה והוא נעלב, לא חייבים להתרוצץ סביבך כל שנייה בהרבה מקומות בעולם במיוחד בפאבים ישנים זה נחשב לדבר מטומטם..
אין פה שום השמצה. נראה לי שהדבר הזה ברור כבר מההתחלה.
אף אחד לא ביקש מהדאנק להגיש קטשופ. אבל אם אני מביא קטשופ, אין לאף אחד את הזכות לומר לי לא להכניס אותו לפה שלי. בוא נסגור את הנקודה הקטנה הזו לפני שתמשיכו להביך את עצמכם. מצחיק שאתם מדברים על הישראלי הרגיל – אתם התרכיז שלו.
אני מכיר את המקום וישבתי בו כמה פעמים – הדאנק. אני גם ראיתי אותם מתנהגים לאנשים בצורה נוראית. מגרשים לקוחות מסכנים שלא הבינו את ה"בדיחה הפנימית" ואפילו מעליבים אנשים עד כדי כך שהם עזבו. מגיע להם שיסגרו.
באמת לא צריך. מכיר ושמעתי סיפורים. מקום נורא!
ראיתי את הפוסט הזה ואני מאושרת שמישהו סופסוף כותב משהו על המקום הזה. חברות שלי חיפשו מקום אינטימי לחגוג יום הולדת לאחת מהן ביום שישי, בלי שיתחילו איתן, ערב בנות. המקום היה פתוח, הכל נראה רגיל אבל כשהן נכנסו האנשים שעבדו שם (שזה כולל את אלכס המנהל!) קראו לעברן שאין כניסה, ערב לחברים בלבד. הן לא הבינו ושאלו מה זאת אומרת, זה היה ברור שהמקום די ריק ושזה לא ערב מיוחד בכלל. העובדים והבעלים! המשיכו לקרוא לעברן ואפילו קיללו. חברות שלי עזבו וזה די הרס להן את הערב!! פשוט מדהים, אין למי להתלונן במצבים כאלו. אתם רוצים ערב סגור לכם ולעובדים?! אחלה, תסגרו את הדלת ותשימו שלט, אל תתנו לאנשים להיכנס ואז תתעללו בהם בלי סיבה. פשוט אנשים בלי בושה, מה זה?! שמעתי גם שהמקום מחזיק רק בגלל שהמשפחה של הבעלים מחזיקה אותו ושבכלל אין שם הרבה אנשים. טוב מאוד שאתם באמת מקבלים את מה שמגיע לכם!
כמה דברים…
לכל הטענות על ״חוצפה ישראלית״ או ״הישראלי המכוער״.. אני לא יודע איפה נדמה לכם שאתם חיים, אבל אירופה מכילה באמת כל כך הרבה בתי קפה ופאבים שמזכירים לי את הדאנק ב״תודעת השירות״ שלהם, ובסגנונם, שעשוי להתפרש כ״חוסר אכפתיות״ או גישה סנובית ללקוח… אז אין פה שום קשר ל״חוצפה ישראלית״, יש פה עסק ולכל עסק חוקים משלו שיש לכבד. כמו שלא הייתי נכנס למקדונלדס עם שניצל תירס שהכנתי בבית, ככה לא הייתי נכנס לדאנק עם קטשופ… פשוט מאוד
בקיצור, זה שיש לי כסף בכיס ואני בעמדת הלקוח לא הופך כל מעשה שלי לצודק…
אם תלך ל״ארומה״ או כל סניף בזוי אחר של רשת בזויה כזו או אחרת, אני בטוח שבעבור תשלום תוכל גם לאכול מה שבא לך, איך שבא לך, כולם יעשו סלטות באוויר בשבילך, הטבח יכין הכל בדיוק כפי שתרצה, המלצרית תיפול לרגליך ואתה תגיד לעצמך שיש תמורה לאגרה… אז אם מדברים על ״חוצפה ישראלית״… קטשופ בכיס זה שיא החוצפה…
(גילוי נאות… גם אני ברמנית לשעבר בדאנק)
אני מסכימה איתך לגבי הטיפ, בחירה שלך אם להשאיר או לא ואתה לא חייב הסברים לאף אחד.
אני לא כ"כ מבינה את ההתנהלות שלכם עם הקטשופ (ואני מתה על קטשופ); נכנסת לבית של בן אדם (והדאנק הוא בית להרבה מאד אנשים) שלא מבקש הרבה מהלקוחות (בניגוד לרושם שנוצר מהפוסט שלך). למה לעשות דווקא?
לעניין הנאצית: כן, זה סוג של הומור פנימי (שלקוחות שותפים לו, אגב), רק שהנושא כשלעצמו רחוק מלהיות בדיחה במקום הזה.
ואחרון: אני חייבת להבין דבר אחד: למה לעזאזל מראש לחזור למקום שמראש ברור שלא תהיו מרוצים? יש הרבה מקומות 'נחמדים' בחיפה ובעיר התחתית.
דובדב – לא ממש הבנתי. אם אני מזמין מ"ארומה", לוקח את האוכל (כמובן) ומוסיף קטשופ שהבאתי מהבית – אחד המלצרים צריך לבוא לקחת לי את האוכל ובסוף אחרי כשאני הולך לרדוף אחרי כדי לקבל ממני טיפ? אם מדברים על חוצפה ישראלית, זה בדיוק מה שהפאב הזה מייצג.
דורית – אם זה לא ברור לך, הוא מראש אמר שהוא לא יגיע יותר. בכל מקרה, פאב זה לא "בית של בן אדם". זה מקום שמיועד לציבור הרחב. הבן אדם לא עשה דווקא ולא התרברב עם הקטשופ שלו ואפילו לא התווכח, אלא הכניס את זה לאוכל שלו ואכל את זה. זכותו.
בשורה התחתונה, אם לא היה את הסיפור עם הקטשופ ועם הרדיפה אחרי הטיפ כמקבץ נדבות, הפוסט הזה בבלוג לא היה נכתב מלכתחילה. הוא הרוויח את הכתוב ביושר.
משה משה.. החוצפה הישראלית זה לחשוב שעם יש לך כסף בכיס אתה הצודק ואתה
ואיך אני אוהב את כל השונאים האלה שבכוח מנסים להוציא שם רע לדאנק, הרי בסופו של יום תגיעו למקום מסריח שלאף אחד לא באמת אכפת מכם ולכו תדעו עם הם ירקו לכם לתוך האוכל במקום שאתם לא רואים מי ומבשל ואיך מתבשל..
תעשו לי טובה הרי הישראלי המצוי תמיד יחפש איך להתלונן במיוחד על מקומות קטנים בין עם זה פאב קטן ונחמד או חנות כזאת או אחרת שהשירות שם קצת שונה ממה שמצפים לו, ושוב אני אגיד אני יושב בדאנק על בסיס שבועי.. לדעתי כל ההשמצות האלה כל הסיפורים "קורעי הלב" האלה שזה הרס לחברות שלה את הערב זהו החיים קרסו להן מול העיינים אין לאן ללכת יותר במקום כמו חיפה תעשו לי טובה באמת לא טוב לכם בדאנק אל תלכו תשכחו תדרך ואת השם, אני מכיר מספיק אנשים שנהנים מהמקום הזה שהוא כמו הבית שלהם. אה וכדי להפנים עוד משהו, הדאנק לא יסגר בטח לא בכלל בכיינים שהכל לא טוב להם 🙂
מי שחובב של המקום והמקום חובב אותו – ימשיך לבוא ממילא; מי שמזדעזע ואומר שזו חוצפה!! והתנהגות נוראית!! ואיך הם מעיזים להעליב אנשים שלא מבינים את הבדיחה הפנימית!! כנראה שייך לקטגוריה מפונקת שגם לא תתחבב על עובדיו ובעליו. מעגל קסמים. אישית, אני מייחלת שבעוד ערים יהיו מקומות כאלה. כולל אי הגשת הקטשופ, ה"נאצית" ואפילו הברמנים החוצפנים.
"אה2 אה2"…(?) החוצפה הישראלית זה לחשוב שאם אתה בעל עסק, אתה תמיד צודק ואין כאלה שמבינים בעניינים שאתה מנהל קצת יותר ממך. הלקוח ממש לא תמיד צודק, אבל כשהוא צודק, בעל העסק הישראלי לא יתקפל וימשיך בדרכו הנלוזה. אתם המיקרוקוסמוס של בעית השרות בארץ שתוקפת בין היתר את חברות התקשורת, המים והחשמל וממשיכה במקומות קטנים יותר כמו מסעדות, פאבים וכדומה.
בסופו של דבר אנחנו נגיע לאן שאנחנו אוהבים. פרסום כמו זה יעשה למקום שלכם רק רע (אלא אם יש אנשים שאוהבים מזוכיזם).
לגבי "להגיע למקום מסריח" – כל פאב/מסעדה/וואטאבר חושב שהוא הטוב ביותר. מן הסתם לא תמיד אפשר לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. אני שמעתי על מקום אחד (אחר, למען היסר ספק) שבו מנגבים את בית-הקיטור של מכונת הקפה המקומית יחד עם המטלית שמנגבת את מחבת השמן. היופי ב"שמועות" כאלה זה שאפשר להביא למקום פקח שיעשה קצת סדר. בסופו של דבר כוח ההמונים הוא הקובע.
לגבי "הישראלי יחפש איך להתלונן" – אני קורא את הפוסט הזה שוב, ולא ראיתי בו תלונה אחת. ראיתי ביקורת. ביקורת בונה על איך שהמקום מתנהל ועל הבעלים המקסים שצריך לקבל פרס נובל על איך שנותנים שרות ללקוחות שרוצים לדחוף קטשופ לאוכל שלהם ושמעיזים לרדוף אחרי לקוחות שמימשו את זכותם הוולונטרית לא לתת טיפ כשאתה לא מרוצה מהמקום. הלקוח לא ביקש שום דבר ולא התלונן. הוא כתב פוסט המתאר את חוויותיו מהמקום. שים לב שהוא גם לא התלונן על האוכל ועל השתיה. בסופו של דבר, מי שהתלונן זה בעל הפאב בכבודו ובעצמו והברמן שרדף אחרי הטיפ ובמקום לרדת מהעץ שטיפס עליו, הוא ממשיך לטפס עוד יותר גבוה.
כנראה שבעל הפאב (ואתה) שכחתם שחוויה יכולה להיות גם חוויה שלילית, ולכאן נכנס תפקיד הבלוג. איזה כיף שכשהמציאות דוקרת, היא דוקרת במקום הכי כואב. עובדה שאתם ממשיכים לגונן על מקדשכם ועדיין אומרים ש"יש מקומות אחרים". כל עוד אתם קיימים על המפה (כמקום שאמור לקבל את הציבור), ישמע על שרותכם הקהל הרחב ויכריע 🙂
משה, כשאתה רואה סרט בקולנוע, אתה תכעס אם הסדרן יוציא מישהו שמדבר בטלפון לידך באמצע סרט? אתה תכתוב על הזכות שלו לעשות מה שהוא רוצה באולם כי הוא שילם על הכרטיס? כי אם לא, אתה חתיכת צבוע. להזכירך, בפאבים, להבדיל מבקולנוע למשל, את הצ'יפס אתה מקבל אחרי שהזמנת אותו, כשעדיין לא שילמת עליו אגורה אחת, אז כל השטויות שכתבת על חוקים ותביעות כבר לא רלוונטי בשום צורה שהיא.
כתבת שאתה רוצה "להעמיד אותנו במקום". מי אתה בכלל?! מי אתה שתגיד לעסק פרטי מה מותר ומה אסור אצלו? אתה חושב שיש לך זכות, למשל, להיכנס עם בקבוק בירה למקום שלא מוכר אלכוהול מסיבות אידיאולוגיות ולדרוש שישרתו אותך שם? אחרי זה תגיד להם שזו הזכות החוקית שלך לשתות אצלהם בירה בעסק? תגיד להם שהם מסתכנים בתביעה אם הם לא ישרתו אותך?
במשהו אחד אתה צודק, ברור שלצוות הדאנק אין זכות למנוע ממך להביא קטשופ מהבית ולהכניס אותו לפה, אבל כן יש להם את הזכות המלאה לא לשרת אותך בגלל זה ולדרוש ממך לעזוב, וזה כולל גם את הזכות שלהם לקחת כל דבר שלא שילמת עליו עדיין ושהוא לא רכושך האישי.
גם אם זה לא לרוחך, חלק (קטן) מהאידיאולוגיה של הדאנק כולל את האיסור על קטשופ, והדאנק, בהיותו עסק פרטי, לא חייב לשרת את מי שמפר כלל פשוט זה. לא משנה כמה תמשיך לנפנף בספר החוקים שבכלל לא עומד לצידך, זה לא הולך להשתנות.
באופן אישי מוזר לי שבמקום לקחת את עסקיך למקום אחר, אתה מצפה שעסק פרטי ירקוד לפי צלילי חליל הכסף שלך. מבחינתי, אתה עוד אחד שהוא חלק מתרבות ה-"מגיע לי", שחושב שהכסף שלו קונה הכל ושאם הוא משלם על משהו אז הוא קנה את המקום כולו. אתה חלק מהאוכלוסיה שהדאנק מנסה (ומצליח) לסנן מתוך קהל לקוחותיו. טוב שכך.
ג'ינג'י – שמירה על השקט הציבורי שונה לחלוטין בעניין זה. הדבר דווקא מקביל לכך שאני יכול להכניס לתוך הקולנוע איזה אוכל שאני רוצה, בניגוד להכנסת אוכל רק שנקנה רק מבית הקולנוע כפי שיצא חוק רלוונטי לא מזמן. עניין פסיבי הוא לאפשר לי לאכול איך שאני רוצה. אם אני מפריע לכלל ("רוקד הורה על השולחן"), פעלתי בניגוד לשמירת הסדר במקום. נראה לי שאתה צריך לעשות שיעורי בית במה מותר ומה אסור.
הצ'יפס הוזמן מכיוון שהוא נקנה. זה שאני משלם "בהקפה" ואני משלם לך עוד שעה או בשוטף+60 זה לא אומר שלא קניתי אותו ממך.
"להעמיד אתכם במקום" – את כללי המשחק המשעשעים שלכם שבסופו של דבר פועלים לרעתכם. מי אני בכלל? מישהו שמביע את דעתו. ומי אתה? תגובתך מזכירה לי אחד שנמצא בתוך כותונת משוגעים ומנסה לחלץ את עצמו בכוח.
"תגיד להם שהם מסתכנים בתביעה אם הם לא ישרתו אותך" – פספסתי את זה. איפה רשמתי דבר כזה? התחלנו עכשיו עם בעיות בהבנת הנקרא?
"הדאנק לא חייב לשרת את מי שהביא קטשופ" – לא הבנתי. לפי הכללים של המקום לא משרתים אותך בכל מקרה. "אין שרות בשולחנות". לשם הוא הלך, בעצמו, לפני שליפת הקטשופ. ביודעין הוא הלך לשם. הוא מעולם לא הביע את דרישתו לקבל מהמקום שרות. הוא רק ציין במפורש שאין שרות כזה.
לגבי "מגיע לי" – זו התרבות של המקום, אותה אתה מייצג. לא מגיע לי כלום. אני לא מבקש ממך כלום ולמעשה אני משתעשע בדיון מכיוון שאני רואה לאיזה בוץ הכנסתם את עצמכם עם הפרסום הזה. אין ספק שאתם רוצים להמשיך עם הטקס בחדרי-חדרים. הטקס ההזוי מקובל, רק אין מה לטעון אם אח"כ תקבל פוסט חביב בבלוג. זה כל מה שאני מספר. אני מקווה שזכות הביטוי מקובלת עליך או שגם זה נוגד את כללי הטקס שלך.
אתה גם מעולם לא סיננת אותי ב"דאנק" כי מעולם לא הייתי שם. ה"דאנק" כנראה אוהב להתפלצן על לקוחות שמעולם לא היו לקוחותיו, וזה די משעשע.
ולגבי ספר החוקים, אם אתה לא רוצה שנפתח דיון משפטי שבו תמצא את עצמך בעמדת נחיתות, אני מציע שנעצור כאן. אם תתעקש על נכונות דבריי, אני מוכן להעמיד אתכם למבחן פתע בימים הקרובים. לסנן אותי לא תוכל. הבעיה היא שבסופו של דבר כנראה שתשאר בלי עסק אם תפעל בניגוד לחוקי מדינת ישראל. 🙂
גינג'י יקר,
אני קוראת את הדיון בעניין וחושבת שקצת מצחיק (שלא לומר מגוחך להחריד) שסלע המחלוקת הפך להיות עניין הקטשופ.
הכותב – למיטב הבנתי – לא ציפה שהעסק "ירקוד לפי חליל הכסף שלו" (כדבריך) אלא פשע (בעיניך) כנגד האנושות בכך שרצה לבדוק מקום חדש שטרם היה בו, היה מודע למדיניות המקום לפיה לא מגישים קטשופ וחשב בתמימות "אוקי, אני מאד אוהב קטשופ עם הצ'יפס שלי, ואמרו לי שפה לא מגישים, אבל לא מדובר במסעדת פאר – אז למה שלא אביא עימי?"
עד כה נשמע לי לגיטימי לחלוטין מה גם שהוא לא התלונן על העניין (לא במקום ולא בפוסט).
זה לא פינוק ולא בטיח. אני נחשבת בריה מנומסת לכל הדעות ובחיים לא הייתי מוציאה קטשופ במסעדה מעונבת למשל, אבל במקום ביתי וקטן שמגדיר עצמו פאב שכונתי, שבו הבירות נקראות נאציות והתפריט כתוב על לוח – אני לא רואה עם זה שום בעיה.
יתרה מכך – אם זה כה פגע ברגשותיו של הברמן בזמן מעשה – יכול היה כבודו להגיע אליהם ובחיוך (מקווה שהמילה מוכרת לבעלי המקום ועובדיו) להסביר ההגיון מאחורי אי-הגשת הקטשופ ולבקש שלהבא לא יביאו עימם. לגיטימי.
העניין הוא לא הקטשופ אלא 'רדיפת הברמן' הבזויה והמקוממת מחוץ לפאב! והכי מצחיק שהוא קרא להם חסרי סטייל. אם רדיפה אחרי לקוחות שבצורה לגיטימית בחרו לא להשאיר לך טיפ נחשבת מעשה עם סטייל – אנחנו כנראה חיים בספירות שונות מאד..
אגב, ההשוואה לקולנוע מגוחכת אף היא.
אתה ברצינות משווה את רמת הטירדה שנגרמת לי ולשאר יושבי הקולנוע כשמישהו מדבר לידי בטלפון באמצע הסרט, לרמה הטירדה הנגרמת ללקוחות (או לבעלי ועובדי פאב) כשמישהו בוחר לאכול לידם קטשופ?! ומה אם היה מדובר (רק לצורך הדיון) במשפחה שבאה עם ילד שזה הדבר היחיד שהוא מוכן לאכול או בבחורה הריונית שזה מה שעוזר לה עם הבחילות? אכילת קטשופ בפאב – היא זו שתביא לכליית האנושות??
ועל זה נאמר – בחייאת…
למשה
ב. לפי החוק , כל עוד לא שילמת , המוצר נשאר בבעלותי .
ג. אין שרות ? כי לקוחות קבועים על הבר דאגו להביא לכם את הצ'יפס לשולחן ? חבל שלא עבדת אף פעם בשום מקום , כי אין לך מושג מה זה שרות בפאב .
בעניין הקטשופ . תדחוס לפיך קטשופ עד מחרתיים . לא אצלי . וגם לצערי הרב עוד עשינו פה טראפיק שהאתר הזה לא הכיר קודם . המקום , אגב , קיים , בלי קטשופ , 15 שנה .
"אין כזה דבר פרסום רע" . תודה !!!
איך הדיון הפך להיות על הקטשופ?
כל העניין של הפוסט היה בכלל על כך שלמרות שאין שרות במקום ולכן לא הושאר טיפ, הברמן רדף ברחוב אחרי קבלת טיפ.
יפה לכם שניסיתם להסב את הדיון מהעיקר.
הכותב יכל לא לכתוב בכלל על הקטשופ, זה לא קשור לעניין המרכזי, סתם היה נחמד וכתב.
אלכס, לפי חוק החוזים כשהחוזה בינינו הוא "קנה צ'יפס ושלם אחר כך", קיבלתי את המוצר שלי ואשלם לך בהתאם. מאותו הרגע כשהמוצר בחזקתי, כל דבר מעבר לכך הוא הפרת חוזה, חוץ מזה שאתה צריך פיזית לקחת ממני את הצ'יפס אחרי שקיבלתי אותו ושלפתי לאחר מכן את הקטשופ. לא נראה לי שאתה רוצה להסתבך בגלל קטשופ.
לגבי שרות, הייתי במספיק פאבים כדי לדעת מה זה שרות. אתה די מעורר כאן גיחוך.
ושוב אתה טועה. זה לא אצלך. זה בפאב. אתה מוזמן לפתוח מועדון פרטי בביתך ולסלק את כל מי ששולף קטשופ.
למיכל
בדאנק מגישים אוכל ברמה גבוהה מאוד , כולל הצ'יפס. קטשופ הוא רוטב דומיננטי מאוד , שהולך יופי עם דברים חסרי טעם כמו הקרטונים של מקדונלדס. כל הדיון פה הוא על הקטשופ , כי זה העניין שבגללו הברמן , כשפינה את השולחן , התעצבן. בתחילת הבלוג כתוב שהם ידעו שלמקום יש חוקים קבועים , ושמתעקשים עליהם . "להחריש" קטשופ זה מגעיל . ועוד עניין קטן . השרות . אנשים קיבלו הכל ? כן. התעלמו מהם ? לא. סירבו לתת להם מים או משהו (כמו במקום אחר שמוזכר פה באחת התגובות) ? לא. חוץ מהעניין של "הו לא , הייתי צריך להושיט את היד בשביל הבירה שלי…" , היה שרות יופי . כמו שכבר אמרתי קודם… לא מתאים ? אל תבואו . באתם ? לכל מקום יש את הכללים שלו . תצייתו להם . גם במקומות אחרים . "אתם לא רוצים להתעסק עם מי שמכין לכם אוכל" ציטוט של א.מ.
למשה
החוזה הוא "קנה צ'יפס אצלי , תאכל אותו אצלי כמו שמגישים לך אותו , שלם אח"כ " . לקחתי להמון אנשים אוכל . יש כללים . תעמוד בהם . מה יש ? ו-"הייתי במספיק פאבים" לא אומר שיש לך מושג מרוחק על השרות אצלי . לא שיש סיכוי שתגיע לדאנק , אבל מי שיושב אצלי יודע לבד איזה שרות יש … וזה לא נופל מכל המספיק פאבים שהיית בהם . אנשים שבאים מראש כדי להפר את הכללים של המקום (לא פעם ראשונה , אגב) , מגעילים אותי.
וסתם , כדי שתראו את הצד השני…
http://beerdrinking.wordpress.com/2012/08/15/%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%91-%D7%90%D7%95-%D7%94%D7%A4%D7%90%D7%91-%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9C/
אלכס, תודה על התגובה.
הכותב ציין שהאוכל אכן טעים ואני לא רואה טעם בויכוח האם קטשופ מוסיף או גורע מטעמו של צ'יפס איכותי. עניין של טעם.
"כל הדיון פה הוא על הקטשופ כי זה העניין שבגללו הברמן התעצבן"?
אז זה בעצם הקטשופ שבגללו הוא רדף אחריהם החוצה והעיר להם על ה… ט י פ ? הרי ההערה שלו על הקטשופ באה רק אח"כ ונראה שלא היתה העיקר מבחינתו..
כמו שכבר כתבתי – אין לי שום בעיה עם ההתעקשות שלכם על 'חוקי המקום' (בין אם הם לרוחי או לא). לגיטימי לבקש מלקוח שיכבד אותם, עם דגש על 'לבקש' ולא על 'לרדוף אחריו לרחוב'.
בתחילת הפוסט אכן נכתב שהם ידעו את חוקי המקום – מבחינת מלצרים ושירות בלבד! בשום מקום לא ראיתי שהם ידעו שאי הגשת קטשופ הינה חוק של המקום בבחינת "ייהרג ובל..". אלא בפשטות – ידעו שלא מגישים קטשופ, רצו לשבת במקום כי שמעו שנחמד שם, אז החליטו להביא עמם. מה הביג דיל? וכנראה פספסתי משהו – כי אף אחד לא אמר שהם "החרישו"..
ולגבי השירות – הכותב ציין ביותר ממקום אחד שהברמן כנראה לא היה נחמד. מן הסתם גם הצורה שבא דברים נאמרים חשובה, ולא רק התוכן.
מה שלי בעיקר מפריע זה איך זה שמכל התגובות האוהדות פה ובמיוחד התגובות שלך כבעל המקום (?) ושל העובדים היום ובעבר – אף אחד (פרט לנדב) לא הוקיע את הרדיפה של הברמן אחרי לקוחות בעניין הטיפ! אני משוכנעת שברור לכל מי שקרא את הפוסט שזה היה העניין שבגללו נכתב הפוסט מלכתחילה, ולא שום דבר אחר שקרה באותו הערב. גם אם לדעתך היה עליהם להשאיר טיפ בגלל השירות הנפלא שקיבלו, וגם אם מדובר היה במסעדה רגילה לגמרי שבה מקבלים שירות לשולחן וברור שמקובל להשאיר טיפ: אם לא הייתי מרוצה מהשירות, זכותי לא להשאיר שקל. ומן הסתם לא אחזור למקום כזה במילא. אז לרדוף אחרי לרחוב כדי לחנך אותי?? איפה נשמע כדבר הזה? ואיך זה שאתה לא מוקיע התנהגות כזו של עובד, יהיו הלקוחות איומים ככל שיהיו בעיניו?!
אשמח לשמוע את דעתך לעניין הספציפי הזה. האם זו התנהגות לגיטימית של ברמן מבחינתך?
לא היה שירות יופי. "זו פעם אחרונה שאני מגיע לשולחן שלכם" זה לא שירות, ולא שירות יופי.
לכן לא הושאר טיפ.
תפנים.
והצ'יפס של מקדונלדס טעים מאוד בעיניי ,גם הגלידה והמילקשייק. יאמי טעים.
בכל מקרה "אין לכם סטייל"- אהבתי מאוד, אחלה משפט, לשימוש חוזר כל הזמן בכל הקשר, גם בלי הקשר (כמו שנאמר ברחוב חשוך לאחר שרדפת אחרי טיפ).
גילוי נאות, אני אחד מעובדי הדאנק.
מיכל, קודם כל כדי לסדר את העניין הזה, הם כן ידעו שאי הגשת קטשופ הוא חוק של המקום ולא "פשוט לא מגישים שם קטשופ" אחרת הוא לא היה כותב "הרוטב האסור".
דבר שני, זכותו של בעל עסק פרטי להחליט על חוקי מקום איך שנראה לו הגיוני (כמובן במסגרת ההגיון ולא דברים שפוגעים פיזית באנשים אחרים כמו רעש מוגזם וכ'ו). גם זכותו (וזה אפילו הגיוני) של עסק להחליט שהאוכל שהוא מגיש שם הוא ברמה הכי טובה שיש, אפילו אם התפריט כתוב על הקיר ואין שירות לשולחנות.
לגבי לקיחת הצ'יפס והאם זה חוקי או לא, אם מישהו לוקח ללקוח את האוכל כי הוא עבר על חוקי המקום, זה אחרי שהודיעו לו עליהם והוא עושה את מה שהוא עושה בידיעה. ואז אם ניקח לו את המנה – לא נכריח אותו לשלם עליה. ככה שאין פה שום עבירה על חוקי מדינה, רק רצון לשמור את המקום בצורה בה בעל העסק רוצה שהוא יהיה.
מה שמצחיק אותי זה באמת התגובות (המוקדמות יחסית בדיון הזה) של אנשים שאומרים כמה שהדאנק הוא נוראי ושהצוות שם חוצפן. אם זה ככה, למה אתם בכלל חוזרים למקום? אני לא הייתי הולך למקום שאני לא אוהב את החוקים שלו.
ולמה לא לספר שהצוות שומר באדיקות גם על חוקים אחרים, יותר מבפאבים אחרים? למשל שבדאנק אתה תוכל לראות איך מכינים לך את האוכל, בלי שיסתירו ממך כלום. או שזה אחד מהפאבים היחידים (אם לא היחיד) שבו אוכפים את האיסור לעשן בפנים, גם בשעות הקטנות של הלילה. שזה מקום שבו אתה יכול לשבת שעתיים על שליש בירה ולא יציקו לך להזמין עוד.
אלכס,
מה שבאמת מגעיל ודוחה כאן הוא ההתנהלות שלך ושל הברמן שלך.
ההתעסקות שלך בקטשופ היא התחמקות מהעיקר.
מי שמשתמש במונח "נאצית" לצרכים מסחריים הוא אדם חסר רגישות ובעל טעם רע בעיניי.
מי שמגבה ברמן שרודף אחר הלקוחות שלו, בדרישה לטיפ ועוד עבור שרות שלא ניתן, הזוי בעיניי.
מי שמאפשר לברמן שלו לקבוע מי רצוי בפאב ומי לא, ראוי שיהיה לו ברמן כזה.
כל היתר כבר נאמר וכל מילה מיותרת.