לפני כמה חודשים הוזמנו לטעום ולהתרשם ממסעדת טפאס חדשה באזור המרכז. הביקורת שכתבנו עליה בעקבות החוויה הלא נחמדה היתה שלילית אך מאופקת ולמרות זאת המלצנו ליחצ"ניה שלא לפרסם אותה. בניגוד לפספוס הגדול ההוא, הוזמנו הפעם לראשון לציון למקום מוצלח מאד שקיים כבר כמעט שנה, מסעדת Barrio de Tapas באזור התעשיה המערבי של העיר (בסמוך לנתיבי איילון). גם כאן זו לא לגמרי ברצלונה, אבל האוכל ברובו מוצלח מאד והאווירה טובה.
הצצה מהירה ב-waze לפני היציאה לדרך גילתה שלא כדאי להתפקק באיילון וגם מכביש 4 כדאי להמנע. המודיעין הזה הביא את עודד לעלות לראשונה על כביש 431. למי שעוד לא יצא לו, החוויה מומלצת בחום. לא מזמן דני כתב שויקיפידה היא ההמצאה הגדולה ביותר מאז הבירה, ועודד מציע להוסיף מיד אחריה את הכביש הזה. דני מוסיף שחניה חינמית ובשפע מתחרה ברצינות על תואר ההמצאה הגדולה בהיסטוריה, ולשמחתנו מצאנו אותה בצמוד לבאריו.
לכבוד מסיבת העתונאים החגיגית אליה הוזמנו התקלחנו, לבשנו את מיטב מחצלותינו והגענו רבע שעה לפני הזמן. רק אז גילינו שהארוע נדחה וששכחו להודיע לנו. אדרבה, נהנינו מערב נעים ושקט על הבר, בארוחה ושיחה עם אילן הברמן.
בכניסה למסעדה עמוד גבוה מעוטר פסיפס צבעוני ופה ושם פזורות עוד כמה קריצות מפסופסות לאדריכל הספרדי הצבעוני, גיורא גאודי. על הקירות מדפים עם בקבוקי בירה ויין, צנצנות עם קטניות וירקות כבושים, מוצרי בסיס, דוגמת שמנ"ז, חומץ, עגבניות וארטישוקים משומרים. בקומה העליונה מתחם VIP שקט ובו 60 מקומות ישיבה, במעין גלריה שאיננה מנותקת הרמטית משאר המסעדה. ישבנו על הבר, מתחת לסוללת צנצנות מאירות קרחות, במקום החביב עלינו, סמוך לברזי הבירה.
הרעיון שעומד מאחורי טפאס הוא הגיוני ופשוט, מנות קטנות לצד המשקה בעלות נמוכה יחסית. כך ניתן לטעום מספר מנות מבלי להתחייב לאחת גדולה. התפריט בבאריו מכיל מנות קרפצ'יו וסביצ'ה, פתיחים, מנות ים, מנות יבשה ומנות צמחוניות. במלים אחרות, הוא מגוון מאד ומתאים לכולם. התפריט מודפס על נייר גדול, ומשמח לשמוע שהסיבה לכך היא שהוא משתנה מעת לעת. כמעט ליד כל שמות המנות בתפריט מופיעים שמותיהן בספרדית, למען הידע הכללי. תמחור המנות הוגן והתפריט העסקי, שמכונה כאן תפריט קומבינציות, משתלם מאד ומוגש במשך כל שעות היום.
קדימה, אוכל!
בכדי לשמר את חוק הטפאס, הזמנו בירה ספרדית בשם Estrella Damn, בירה שנמזגת מחבית ושמעלתה הבולטת היא הטמפרטורה בה היא מוגשת, קרה מאד. בנוסף הגדילו עשות במסעדה והקדישו אגף שלם במקרר לקירור כוסות הבירה, פעולה פשוטה שתורמת רבות להנאה מהמשקה.
ארטישוק ברוטב סנופי היא מנה ששמה הסב את תשומת לבנו. לא הצלחנו למצוא רוטב כזה בספרות הקולינריה המוכרת לנו, למרות התעקשות צוות המסעדה שזהו רוטב ידוע. אולי. זוהי מנה מוצלחת מאד של רבעי לבבות ארטישוק משומרים (בלי טעם הלוואי שיש לאלו שיוצאים קפואים משקית), שמטוגנים מעט ומוגשים על רוטב סמכמך שהזכיר לנו מעט את האיולי הספרדי (מתכון בסוף). הטעם לימוני טוב וריח נהדר של גבינת פרמזן איטלקית עולה מהצלחת. ההבדל בין הפרמיג'אנו האיטלקית לחיקוייה המיוצרים בארץ הוא כל כך גדול ומשפיע על טעם המנה באופן שלא ברור למה, עם כל הכבוד לתוצרת המקומית, בבתי אוכל רבים מדי בארץ משתמשים בגבינה הישראלית בעלת טעם וריח של נייר. דני העיר בצדק שחסרות 2-3 פרוסות חמון מעל הארטישוקים.
פלפל קלוי ממולא בתערובת גבינות הוגש מוקרם בגבינה ובעיטור בלסמי מצומצם. לדני יצאו כמה ביסים מתובלים היטב עם גבינת הצאן ועודד דווקא התעניין בקישוט של הבצל הכבוש הפרוס שהיה לו טעם מעושן וכמעט בשרי.
ליאור, מנהל המשמרת, המליץ לנו על מנת המולים. למרות שניכר שהגיעו מהמקפיא, הצדפות היו עשויות כהלכה והרוטב שלהן היה טעים ביותר. שמחנו ללגום אותו מתחתית הקערית.
כשאוכלים עם דני ויש בתפריט מנת כבד אווז, ידוע הוא שהמנה תמצא את דרכה אל צלחתנו. שתי פרוסות כבד אווז התנוססו מעל מגדל צנימים קטן ולצדן נגיעה של צ'אטני תאנים. טעים מאד, אם כי שנינו מעדיפים את הכבד שלנו עם נגיעה מתוקה יותר דוגמת ריבת בצל, ריבת פירות יער או כל פרי אחר ששמו מתחיל ב"ריבת". אגב, השילוב הזה אופנתי מאד כעת בצרפת.
בשלב הזה של הערב שמנו לב לפסקול הנעים שהתנגן ברקע והספקנו לספור 5 פעמים את השיר Bongo Bong ב-3 גרסאות שונות – אנגלית, צרפתית וספרדית. נראה שעורך רשימת ההשמעה התלהב ממנו. שימו לב גם לרזומה המעניין של הזמר.
עוד שמענו גרסה בספרדית של "המלכים הצוענים" ל"מלון קליפורניה".
מנת מח עצם עם ציר בקר היתה נהדרת. הצנימים, שהיו מלוחים מעט, משלימים את טעם המח וממתנים את השומניות. הסלט הירוק שהוגש כתוספת נשאר ירוק בפינת הצלחת.
הפאיה עם פירות ים, שהזמנו בניגוד לאינסטינקט הבסיסי האומר לא להזמין פאיה שלא עשויה בצורה הקלאסית, היתה מנה מבריקה שבמקום האורז הקלאסי נעשה בה שימוש בגריסים וחיטה. העמילן הרב שבגרעינים מסמיך היטב את העסק ומעניק מרקם נהדר. הלימון שבמנה, כרגיל, מוסיף המון.
לסיום פרק הטפאס בדקנו את סביצ'ה הדג, שהוכן הערב מדג דניס, שהוא אחד הדגים הסימפטיים ביותר השוחים בבריכות שבים. הרבה כוסברה והרבה לימון, עם קוביות נאות של דג שלא איבד מטעמו. מנה מצוינת, שגודלה עלול להרגיז חלק מהסועדים.
בשלב זה הוזמנו לסיור במטבח, אשר נמצא בקומה השניה. עלינו, ראינו והתרשמנו מן הסדר והניקיון.
לקינוח הזמנו סקפטים את קרם הקטלן, מנה שלמרבה הצער מסעדות רבות מדי בארץ מגישים אותה חצי קפואה. לשמחתנו, בבאריו נמנעים מהשטות הזו. בצק העלים פריך בדיוק במידה ומשלים את חוסרו של הברולה (השרוף מהלמעלה של הקרם ברולה). המנה הזו מוצלחת יותר מזו המוגשת במסעדות ברצלונה ושמזכירה יותר מכל דני וניל.
נפרדנו מאילן (תודה על הצ'ייסרים!) ופנינו לסכם. היה לנו ערב נעים מאוד עם אוכל מעניין, פס קול מאתגר ואווירה טובה. לפני שנפרד ראוי לציין כי בימי רביעי אפשר ליהנות כאן מהופעות חיות. ביניהן זו של להקת יקי דיין ולהקתו, זמר רב מעללים שמחלטר כמלצר במסעדה. יופי.
הלח”י 10, ראשון לציון
רוטב סנופי / גיל יהודה, השף הקודם של באריו
אמל”ח
300 גרם ברוקומיני מבושל (זו הכלאה של ברוקולי עם כרוב סיני)
100 גרם גבינת פרמזן
10 גרם פלפל חריף
10 גרם שקדים קלויים
5 גרם שום
25 מ”ל מיץ לימון
100 מ”ל שמן זית
100 מ”ל חומץ שקדים (או אגוזים, אם לא מוצאים)
תו”ל
טוחנים הכל בבלנדר
מעניין איך הגיעו לשילוב דווקא של ברוקולי וכרוב סיני