שלום, כאן שוב כתבתנו מאיה, מדווחת את חלק ב' של הכתבה הנ"ל בבלוג האוכל של עודד.
ונמשיך בפנקייקים (פלצ'ינקי – Palacinky)
ראינו את זה בתפריטים של הרבה מסעדות. אולי זה ה-MUST בתפריטים בסלובקיה, כמו שפה בארץ צריך שבתפריט יהיה סופלה שוקולד עם גלידה וקצפת.
אכלנו אחד כזה עם זמרזלינה וקצפת שהיו ממש טעימים במסעדה של הפנסיון במקום שנקרא Rusindol. גם טעים וגם מנה יפה.
בכלל, שמנו לב שבהרבה פנסיונים יש מסעדה למקום ובעלי הפנסיון גם מכינים את האוכל. בדר"כ הם היו המקומות שהיה הכי כיף לאכול בהם – גם טעים וגם נעים.
יש לפנסיון הזה גם בר/פאב.
אחלה פנסיון
ועוד בהקשר של פנסיונים ואוכל בפנסיונים, מקום ממש יפה ומושקע ובעל פנסיון נחמד היה הפנסיון "Penzion Motyl" במקום שנקרא Liptovska Tepla.
לעומת כל יתר הטיול, פה בעל הפנסיון הבין שאנחנו ישראלים (כלומר הבין שאנחנו מדברים בעברית). שאלנו אותו איך הוא מכיר/יודע ואז פתאום הוא לא הבין יותר כלום ולא ענה. אבל חוץ מהקטע המוזר הזה הוא היה אחלה והכין לנו אוכל טעים במקום נעים ומעוצב יפה. כרגיל, כמו בכל מקום בסלובקיה, הכל מלא בשמנת וגבינה צהובה, אבל מי אנחנו שנתלונן, בעיקר כשנורא קר בחוץ והאוכל הכבד הזה מחמם.
תני לי קצת בוחטי, יא אוחתי!
היה מאוד משעשע לראות פתאום בעיירת סקי יוקרתית אירופאית כמו Stary Smokovec דוכן למכירת אוכל ג'אנק שומני (משמע טעים ומחמם במקום קר זה) ובו שלט – Buchta. בוחטה נשמעת כמו איזו מילה טיפשית ישראלית, אך לא, כאן זה לא במשמעות "הרבה" אלא זה איזשהו סוג של לחמניות, או יותר נכון סופגניות וברבים הוא נקרא Buchti. מאז נגלתה לעינינו מילה מצחיקה זו כל הזמן ראינו אותה ולבסוף קנינו חבילת בוחטי להכנה בטסקו, הסופר החביב עלינו.
מנה צמחונית
כנראה שאין שם חיה כזו. יום אחד הזמנו מהתפריט מנה שכתובה כמנה צמחונית ובכל זאת קיבלנו רוטב שמנת עם חתיכות נקניק חזיר. כנראה שאם שמים פחות חתיכות נקניק ממנה בשרית אז זו נחשבת מנה צמחונית.
Tesco
רשת סופרים מגניבה. למען האמת ניתן לקנות שם לא רק אוכל ושתייה למיניהם, אלא גם בגדים, כלי עבודה (ברגים, פנסים וכו') וכו'. אני לא צריכה לספר, אתם בטח מכירים.
אז רק סיפור אחד על חנות "טסקו" שזכורה לנו ממש לטובה בגלל מיקומה הטוב והמעניין ושעות הפתיחה שלה (ואולי זכורה לטובה גם כי היינו כבר באווירת "נוסעים לכיוון הגבול ההונגרי ויוצאים כבר מאווירת סלובקיה"):
"טסקו" באיזור העיירות החביבות – Komarno / Komarom. אלו הם שני מקומות משני צדי הגבול בין סלובקיה להונגריה וביניהם עובר גשר. Komarno זו עיירה בחלק הסלובקי ו-Komarom בחלק ההונגרי. הגשר מעל התמזגות שני נהרות גדולים – נהר הואה והדנובה.
מה שהיה נחמד, זה שזה היה פתוח 24 שעות ביממה והיה קרוב למקום בו ישנו (ישנו בצד ההונגרי, כך שבעצם טסקו היה בצד ההונגרי), ככה שלמרות שכבר היינו עייפים וכבר לא התחשק לנו לתור עוד פעם אחרי מסעדה פתוחה, פשוט קנינו מצרכים בסופר והכנו אוכל בחדר במלון בצד ההונגרי (זה מין מלון/פנסיון שבו בחדר המעולה שהיה לנו היה מטבחון עם ציוד).
והכי טובה הייתה בסוף הקצפת מהמיכל, שהייתה טעימה כי היא לא הייתה פרווה…
כמובטח – מעט על ביקורנו הקצר בהונגריה – איזור Eger
Eger נמצאת במרחק של כשעתיים (128 ק"מ) משדה התעופה של בודפשט ולפי הסדר הכרונולוגי, היינו באיזור זה לפני שבכלל הגענו לסלובקיה (בתאריכים שרצינו לנסוע הייתה טיסה לבודפשט ולא לברטיסלבה. ובנוסף, ברטיסלבה, עיר הבירה של סלובקיה, נמצאת בקצה השני של המדינה, לעומת העיר הסלובקית קושיצ'ה, שזו עיר שהיינו צריכים להגיע אליה בהקדם, בגלל שלחברה שלי שלומדת שם וטרינריה היה רק איזה תאריך אחד-שניים שבו היה לה זמן לפגוש אותנו).
קראנו כי Eger מאוד ידועה ביינותיה, אדומים ולבנים ושיש בעיר כ-200 יקבים! בבוקר התחלנו להסתובב באוטו ולחפש את המקום, אך לא ראינו כלום ולא הצלחנו להבין איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה יקבים ואנחנו לא רואים אף אחד. רק בסוף קלטנו שכל המתחם הזה מלא ביקבים ומרתפי יינות (עשרות). רק צריך להחנות את האוטו ולהתחיל להיכנס יקב-יקב ומרתף-מרתף.
בסה"כ טעמנו מספר יינות במספר מקומות במרחק צעידה מאחד לשני (לא טעמנו הרבה כי היינו צריכים להמשיך לנהוג ולחצות את הגבול לסלובקיה, כדי להספיק להגיע ביום שלא יפריע לחברה שלי ללמוד) שהיו בטעם של מלפפון חמוץ. אז למי שאוהב לשתות יין בטעם מלפפון חמוץ…
ובעצם נחזור רק לעוד דקה שוב לסלובקיה כדי לבקר בבגטריה משמחת
מכיוון שכתבתי בחלק של Eger (הונגריה) שמיהרנו להגיע לקושיצ'ה (Kosice) שבסלובקיה, רציתי לציין בגטריה שנהנינו ממנה בקושיצ'ה. גילינו אותה במקרה (כלומר בלי איזו המלצה) בזמן שטיילנו באיזור היפה של קושיצ'ה, העיר העתיקה (כי חוץ מזה עד כמה שיכולנו להבחין ביום שהיינו שם, העיר לא מאד מעניינת. ליהי, אני מבינה למה את כבר כמה שנים רוצה לחזור הביתה, אם כי ספציפית הבית שלכן שם ממש יפה), ברחוב Hlavná.
הלכנו לשם בבוקר לאחר שליווינו את ליהי לבית הספר לוטרינריה, שם היא הייתה צריכה להרשם לשנה הבאה, אחרי שפגשנו במקרה לשניה ממש את אריאל באיזור החשמלית (Električka, מילה קשה להגייה וגם נשמעת כמו איזו מילה ממלחמת העולם השניה, לא?). ומכיוון שלא ידענו בדיוק מה כדאי ומה לא, פשוט הלכנו לנו לעיר העתיקה עד שראינו בגטריה. ממש התחשק לנו לאכול איזה סנדוויץ' אז נכנסנו ובחרנו לנו מה אנחנו רוצים להכניס לבגט ונהנינו מאוד. מה שמצחיק זה שלא זכרנו את השם של הבגטריה וגם לא צילמנו, כי באותו היום עוד היינו ממש עייפים מהטיסה ומהנסיעות הארוכות. היום כשרציתי לכתוב על זה, חיפשנו באינטרנט על הבגטריה ששימחה אותנו ומסתבר שהשם שלה הוא "HAPPY BELLY BAGETÉRIA" (ותודה לעופר ולגוגל מפס שלפי זה ניתן למצוא ה-כ-ל). אז כנראה שאנחנו לא היחידים שחושבים שזה שמח ומשמח. 🙂
מה שכן, בעקבות החיפוש באינטרנט, עופר שם לב שהבגטריה עברה לצד השני של הרחוב מאז שאנחנו היינו שם ב-2008 (עברה ממספר 36 למספר 41). פה בתמונה התפריט מהתקופה שאנחנו היינו שם, אפשר לראות לפי הכתובת (36) ולפי זה שהמחיר כתוב גם בקורונה וגם כמה זה ביורו.
To whom it may concern או בעברית, קצת על רשמיי מסלובקיה באופן כללי למען הרגשת אווירה כללית על סלובקיה.
היה מעניין להכיר אנשים/תרבות שונים. לא ידענו כלום על סלובקיה לפני הטיול.
נופים – לא חסרים להם בכלל, המון הרים ועצים וירוק. בנוסף, הרבה גשם וקור…
ויש הרבה טירות (אם עומדים עם העכבר על התמונה יש הסבר)
הסלובקים לא כל כך רגילים לתיירות חוץ כנראה, בקושי יודעים אנגלית.
זה התחלק לשני סוגים של אנשים סלובקים: אנשים שלא יודעים אנגלית ומתחילים לצחקק בטירוף ובמבוכה כשמדברים איתם באנגלית והחלק השני, זה אנשים שלא יודעים אנגלית וכשאתה מדבר איתם באנגלית הם מתעלמים ממך כאילו אתה לא שם.
ומה עוד יש לספר על העם הסלובקי? איך שאנחנו ראינו אותם, הם אנשים שלא מאוד נהנים מעבודה. פותחים חנויות ב-9:00 וב-17:00 כבר אין אף אחד ברחוב. ומסעדות -אם תמצא מסעדה פתוחה שאפשר גם לאכול בה אחרי 20:00 זה מזל גדול.
מה שכן, כנראה שבגלל שהם לא נמצאים הרבה בעבודה, הם לא כל כך עשירים והכל ממש בזול יחסית לארץ.
ומה עוד יש לספר על העם הסלובקי? שהם מאוד חוסכים בחשמל, משהו מטורף. הם יכולים לשבת בחושך (כמו בבדיחות על פולניות) ובקור, העיקר לא להשתמש בחשמל. במסעדות האור בשירותים מכובה ואתה צריך למצוא לבד איפה מדליקים את האור.
והכי מצחיק, נכנסנו לאיזה Tourist Information ואחרי שהבחורה שם ידעה שאנחנו מתכוונים כבר לצאת מהמקום היא כיבתה את האור. אז כל זה אולי מצחיק, אבל לא להאיר בכביש דרכים ראשיות וצמתים?!
ודבר מאוד חשוב לדעת בסלובקיה – זה שיש בכביש פס הפרדה לבן רצוף, זה ממש לא אומר שלא יעקפו אותך. להיפך, זה ממש לא מעניין אותם איזה סימון יש על הכביש. עקפו אותנו עשרות פעמים על פס הפרדה רצוף.
סוף חלק ב' וסוף הכתבה הגיע.
היית צריכה לבקש ממשרד התיירות הסלובקי דמי שיווק.פירסום….
מחכה לטיול הבא שלכם:)
אהבתי!!
🙂
אני אזכור לא לנסוע לשם בקרוב אם כי יש לנו טיסות לשם…
מצחיק שכל אחד רואה את זה אחרת… בכל אופן יש שם נופים מאוד יפים, פשוט כנראה לא בעונת התיירות זה יותר בעייתי…
יפה. השתכנעתי להכניס את סלובקיה למסלול העתידי של נסיעותינו.
הכתבה הועברה בצורה ממש חוויתית, ועשתה לי חשק לחוות את סלובקיה גם דרך הטעמים, אחת הדרכים להכיר ולחוות תרבות אחרת מקרוב, היא ע"י האוכל המקומי. מחכה לעוד כתבות בסגנון הזה.
דבר ראשון, כל הכבוד על ההתמדה!
דבר שני זה לא חוקי להדליק אותי על פיצה ופנקייקים וכל מיני כאלה ביום שבת!!!!!
שיחקת אותה מאיה, את במקצוע הלא נכון 🙂