או במלים אחרות, כפי שניסחו את זה יפה ב”למות קשה 2”: How can the same shit happen to the same guy twice? בפעם הקודמת היתה זו עוגת תפוחים ואילו הפעם גם.
הצמחונית הגתה את הרעיון בפרץ טבעונות לרגל חגיגת שבועות במושב ואני המבצע. הפעם, במקום קמח חומוס השתמשתי בעמילן טפיוקה ובמקום בננות ריסקתי תפוח. כל הפרחים ועשבי התבלין מהגינה, כולל פרחי חוטמית וקורנית.
את פרויקט המחקר מהפעם הקודמת יכולים חוקרי השבוע להציג בגן עם אחד ההורים באמצעות הפעלה קצרה. חשבתי שנכין יחד טורט מהיר עם תותים ונאפה, או שנכין קצפת סגולה, אבל אז נזכרתי בשיחה שהיתה לי פעם עם הגננת לאחר אסיפת ההורים הראשונה, בה הציגה את עצמה ובין היתר סיפרה שהיא ילידת ברזיל. ניגשתי אליה והבעתי בפניה את אכזבתי המרה מכך שלא הוגשו להורים קאיפיריניות במהלך הערב.
עוד אני חוכך מה נכין, השיבה לי גננתנו על המייל בו שאלתי מתי המפגש והאם מותר לילדים לשתות אלכוהול במהלכו: "הי עודד, ברור שהם יכולים לשתות אלכוהול וגם הצוות. קיפיריניה הכי הולך אצלנו בגן…". היא זכרה את השיחה ההיא… מצוין! ירדתי מרעיון העוגה ועברתי למשקה. כדי שיהיה מעניין, חשבתי להוסיף לו נענע וג'ינג'ר ושהאלכוהול שלנו יהיה סודה, מה שאומר שהוא הפך להיות מוחיטו. לא נורא, לא קרה כלום. חוץ מזה, קיבלתי אישור מברזיליה.
אם כן, יש לנו כאן עוד מקרה של יותר מדי בננות בשלות בבית. מה עושים עם בננות בשלות? מאפינס הכנתי לפני שבועיים, שייק פירות מכינים כאן כל ראשון ושלישי, לביבות לא מתחשק לי ודווקא ריבה כבר מזמן לא רקחתי.
כפי שכתבתי בעבר, אני מאד אוהב ריבות, אבל אינני צרכן גדול שלהן. לא מפתיע שדווקא ריבת בננות אני מחסל תוך שבוע. היא פשוט כל כך טעימה, שאני מכניס אותה כמעט לכל מקום: ליוגורט עם מדגני בוקר, לכריכים, לבשר, לרוטב ואפילו לקינוחים.
הפעם שידכתי אותה לאוכמניות מיובשות שגיליתי בהפתעה רק לפני כמה חודשים, הל, ציפורן וכמובן, וניל. החזקתי את עצמי חזק לא להוסיף גם לוונדר.
בצהרי יום שישי שעבר הוזמנו חברי מועדון יקב רקנאטי וכל שאר העולם שהיה בסביבה לטעימת יינות עתידיים ביקב.
(תצלום: עידן)
סגנון אירוע זה ידוע בעיקר בצרפת. היקבים המפורסמים והטובים ביותר מציעים את יינותיהם שעדיין נמצאים בתוך חביות עץ האלון שבמרתף היקב. בדרך כלל יש שם "שחקנים כבדים" שקונים עשרות, אם לא מאות, בקבוקים של יין שהם רק יקבלו בעוד שנתיים או שלוש. רוב יין זה בדרך כלל נקנה כהשקעה לעתיד, ובעתיד הרחוק מגיע למכירה פומבית.
אחת הפטריות הנחשבות ביותר מבחינת טעמים במטבח האירופאי היא הפורצ'יני (Porcini), אשר ידועה בצרפתית בשם cep ובגרמנית בשם Steinpilze. הפטריות האלו נפוצות בעיקר ביערות הצפופים של מזרח אירופה. בפולין וברוסיה הן מפורסמות מאוד, אבל השימושים הקולינריים המעניינים ביותר שלהן הם דווקא במטבחי מערב אירופה. מי שמצליח לשים ידו עם הפטריות האלה כשהן טריות ישלם סכום כסף נאה תמורתן (רק פטריות המורל עולות עליהן במחירן) אבל יזכה בחומר גלם מעולה.
