את פרויקט המחקר מהפעם הקודמת יכולים חוקרי השבוע להציג בגן עם אחד ההורים באמצעות הפעלה קצרה. חשבתי שנכין יחד טורט מהיר עם תותים ונאפה, או שנכין קצפת סגולה, אבל אז נזכרתי בשיחה שהיתה לי פעם עם הגננת לאחר אסיפת ההורים הראשונה, בה הציגה את עצמה ובין היתר סיפרה שהיא ילידת ברזיל. ניגשתי אליה והבעתי בפניה את אכזבתי המרה מכך שלא הוגשו להורים קאיפיריניות במהלך הערב.
עוד אני חוכך מה נכין, השיבה לי גננתנו על המייל בו שאלתי מתי המפגש והאם מותר לילדים לשתות אלכוהול במהלכו: "הי עודד, ברור שהם יכולים לשתות אלכוהול וגם הצוות. קיפיריניה הכי הולך אצלנו בגן…". היא זכרה את השיחה ההיא… מצוין! ירדתי מרעיון העוגה ועברתי למשקה. כדי שיהיה מעניין, חשבתי להוסיף לו נענע וג'ינג'ר ושהאלכוהול שלנו יהיה סודה, מה שאומר שהוא הפך להיות מוחיטו. לא נורא, לא קרה כלום. חוץ מזה, קיבלתי אישור מברזיליה.
בשישי בבוקר, כשברקע מתנגן הדיסק של אנטוניו קרלוס ז’ובים שהבאתי, התחלנו האינדיאנית הקטנה ואנכי לבחוש, לגרוס, לקצוץ, לגרר, לשקשק ולמעוך. הילדים התלהבו מאד מכל הענין ובעיקר מהקרח הגרוס. הם הריחו ג'ינג'ר וטעמו תותים ובסוף ניסו לשתות את המוחיטו שלהם דרך בוחשני הפלסטיק הצבעוניים שהבאתי. היו כמה שאפילו באו לבקש תוספת.
אמל"ח
ארבעה לימונים
½ כוס סוכר דמררה
1 כוס תותי עץ
ג'ינג'ר טרי באורך של כ-10 ס"מ, מגורר גס (לא חייבים לקלף)
צרור נענע, עם הגבעולים
½1 ליטר סודה
הרבה קרח גרוס
מסירים את קצוות הלימונים, חוצים לאורך, פורסים כל חצי לרוחב ושוב חוצים את כל הפרוסות לאורך (מקבלים פרוסות של רבעי לימון).
בקערה גדולה מועכים את הלימונים, התותים, הסוכר, הג'ינג'ר והנענע.
ממלאים כוסות בקרח גרוס.
מוזגים לכל כוס חצי גובה מיץ סגול וחצי גובה סודה.
(שרות אישי. לא לשתות מהבוחשן!)
(הצוות ואנכי קיבלנו את הדבר האמיתי)
לדבר האמיתי – https://shpondra-7sfiw1eob4.live-website.com/2010/04/caipirinha-vs-mojito
איזה גננת מצוינת. גם רעיון חוקר השבוע ובעיקר הפתיחות לתת לילדים לטעום משקאות מ"בית אבא שלה". עם טעמים, צבעים וריחות של מוחיטו הם יכולים רק ללמוד מהי יצירתיות.
יפה, נחמד ומקורי. המוזיקה בהחלט מתאימה לחוויה.
חלק מהתמונות יצאו מטושטשות.
נכון, גם חתוכות בחלקן.
שכחתי מהקטע הזה, גאוני.