צהרי שישי בצהריים, כוס יין לבן קר, מאוורר נושב בעורפי, חם. הספקתי די הרבה הבוקר, עכשיו הזמן להרגע ולתפור איזה חולצה טובה. אני אוהב את החולצות שלי, הן נוחות. בייחוד אלו שחצו את גיל 20 – They fit me rather neatly.
'אשת ל"א' של להקת הדלתות ברקע, יושבת אני ותופרת בשקט את הקרע בכתף, שזו לא הפעם הראשונה שלו תחת חוט ומחט. הצמחונית עוברת לידי, מעיפה אלי מבט ו: "אלוהים אדירים, עודד, תקנה חולצות!".
השבוע היו לי כמה שעות להעביר בעיר שעל ההר והספקתי לא מעט. התחלתי לכתוב על מאורעות חיפה, אבל ככל שעובר הזמן אני חושב שצריך להקדיש לתלפיות רשומה משלה. הנה היא:
מאז שנפתחה כחמארה בשוק תלפיות המתחדש, אני עוקב אחרי התצלומים שמפורסמים בעמוד הפייסבוק של תלפיות וזה נראה לי כמו מקום שאוכלים בו אמנות, בקטע טוב. מעיונים חוזרים בתפריט הבנתי שהדגים מככבים והרבה טבעוני אין שם, על כן בן הזוג המושלם לארוחה שם היה, באופן טבעי, דני. נפגשנו במקום לפני כמה חודשים ונהנינו מאד (והוא שוב עשה לי את תרגיל ה’אני הולך רגע לפדר את האף’ ובעורמה שילם את החשבון). הפעם הייתי לבד והחוויה היתה לא בלתי דומה, על אף שאף אף לא פודר שם.
הרבה מדי אנשים, כולל טבחים ידוענים, אומרים פוּקאצ'ה (עם Foo) וזה עושה לי עוויתות. זהו, נרגעתי.
מדריך לארוס הכבד ששחר סחב בשבילי מהודו יודע לספר שלפוקאצ’ה שורשים איטלקיים עתיקים. זה הבצק שהיו מניחים בתנור האבן מיד אחרי שגרפו הצידה את הגחלים, כשהחום עדיין גבוה מדי בשביל לחם גדול. מקורה בגנואה. בצפון איטליה הפוקאצ’ה מילאה את אותו תפקיד שמילאה הפיצה בדרום – חטיף.
יש פוקאצ’ות דקות ויש פוקאצ’ות עבות, פוקאצ’ות אפויות וכאלה שמטגנים, פוקאצ’ות-קומה-אחת ופוקאצ’ות במפלסים, פוקאצ’ות עם מלח בלבד ופוקאצ’ות עם כל הבא ליד. במילים אחרות, קל מאד לאלתר איתן. להמשיך לקרוא
היינו פעמיים בסופ"ש בחוות הנמורה שלמרגלות המירון ונהנינו עד למאד. כתבתי לעצמי שבחוות הנמורה מסתובבים הרבה נמורים קטנים שקשה לראות באור יום, אבל המשכתי לחפש בראשי בדיחות מוצלחות יותר. על כן שמחתי מאד כשנטלי לוין פרסמה מתכון לבסבוסה, שמסתבר שיש הקוראים לה גם נמורה. להמשיך לקרוא
האינדיאניות, ששוק הכרמל מבחינתן זה רפלקס מותנה ל"פיצה לחוח!!", מתגעגעות לטעם והמרקם של הפנקייק האוורירי הזה ומאז שמיודענו צחי עזב את הביר בזאר, לחוח ופיצה הם זיווג שנכחד. אז נזכרתי שבעצם יש לי מתכון ללחוח ושאפשר להכין אותו גם מקמח מלא. כבר הרבה שנים שאין בבית קמח לבן – טעים, אבל לא בריא.
