מערכת שפונדרה מברכת את מאיה ועופר על הצטרפותו של דני הגיבור לשולחן הסעודה.
בריאות ואוכל!
בשנה שעברה יצא לי להכיר את הספירולינה, אצה כחולה-ירוקה (ציאנובקטריה), אחד האורגניזמים הקדומים ביותר הידועים לנו ושנראה שהיתה בשימוש האצטקים עוד באצטקיה. חוץ מזה, היא נחשבת למזון על. למה על? כי יש בה הרבה מאד רכיבים בריאים, המון*. טעמתי, אין לזה טעם על. קצת מזכירה ביסלי כשהיא יבשה וקצת אצתית כשהיא רטובה. מוסיפים אותה בדרך כלל לסלטים ורצוי שלא לחמם אותה, כדי לא לקלקל את החלבונים שיש בה. ויש בה. אוהו!
את הספירולינה מגדלים בבריכות גדולות ורדודות יחסית, עם חמצניות שמניעות את המים באופן קבוע ומעשירות אותם בחמצן, אבל אפשר לגדלה גם באקווריום בבית ואפילו יש אנשים שעושים את זה ואפילו בישראל. נו, שיהיו בריאים.
בכל מתחם שופינג צריך, לעניות דעתי, להיות מקום מפלט לגברים. כלומר, מקום קריר עם בירה ובלי תאי מדידה. כמה מהנה יכול להיות מסע קניות באמצע יום חול, אם אתה לא צריך להסתובב בין החנויות, אלא רק להתמקד בבירה שלך ולהרגע. ואת, יקירתו, לא צריכה לדאוג לו, לסבול את הקיטורים שלו ולנחם אותו שעוד מעט הולכים כבר. חברי אותו לאינפוזיית בירה. זה מוצלח כמו בייביסיטר, רק שלא צריך לעשות קודם ראיון עבודה ואת לא נשארת מודאגת שאוכלים לך דברים מהמקרר.
שוק מחנה יהודה מספק מענה איכותי למצוקה. כל מי שאִשתם בקניות, שעייפו והיו רוצים להשיב מעט את נפשם, יכולים להתיישב במהלך היום בחמישה במאי, בסירטאקי או לפעמים בשוקא, אם פתוח, ולשתות פת שעורה מותססת. בשלושת האואזיסים הללו (אליהם אני מקווה לצרף עוד בפעמים הבאות) נעים לשבת, השרות חברותי והאווירה אטמוספרית. כך ביליתי בשבוע שעבר, עת צמחוניתי היקרה צבאה על חנויות הבגדים והפיצ’פקעס.
אני מפחד מרופאי שיניים. זהו, אמרתי את זה.
טוב, אולי מפחד זו מילה קשה מדי, אני חושש, אני מאד לא נהנה מהביקור השנתי אצל רופא השיניים. אני לא רוצה שיכאב לי אחר כך שבועיים בצד שמאל, לא אוהב שנפוח לי בגלל עקירה, לא סובל את זה שחצי פה רדום לי ושאני מדבר מוזר במשך שעתיים ואני מתעצבן שעם פה פתוח, מלא באצבעות ומכשירים, הרופא עוד שואל אותי מה העניינים. זה נורמלי, או שאני סתם מגזים?
בארוחת הבוקר הטבעונית של קפה לנדוור תוכלו למצוא, בין השאר, גם חביתה טבעונית מקמח עדשים. הצמחונית שמחה עליה מאד ואני, כצפוי, הייתי סקפטי. משהגיעה לשולחננו ה"חביתה" אמרה עליה הצמחונית שזו החביתה הטובה ביותר שאכלה מעודה. טעמתי מזה ולאט לאט התמוססה לה הסקפטיקה. זה היה לא רע בכלל. לא חביתתי במיוחד, אלא יותר דומה לפנקייק, אבל לא רע, אפילו טוב.
הצלחתי לאתר קמח עדשים כתומות בחנות של "יקיצת הקורקבן" ובבית ניסיתי לשחזר את מה שטעמנו בבית הקפה. על זה אמרה הצמחונית שזו החביתה הטובה ביותר שאכלה מעודד.
בקיצור, גיליתי חומר גלם חדש ואני נהנה להשתעשע בו.