בוקר יום שישי. מעונן וגשם טורדני בחוץ. זהו יום שישי השני של פסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה ואנחנו מתלבטים אם לעלות על הפסטיבלמוביל ולנסוע אל המטה. מזג אוויר חורפי זה טוב, אבל לא נעים לנהוג בכבישי ההרים בגשם. בסופו של דבר יצאנו. למעט קונדיטורית מימיס (וגם שם היינו הלקוחות היחידים) נתקלנו במקומות נטושים. לא אוהבים שם גשם. ליד חוות עדולם ניצב שלט: "החווה פתוחה". היא אכן היתה פתוחה, אבל מלבד רועה צאן לא נראתה נפש חיה בשטח. השמש בדיוק צצה מבעד לעננים והגבעות שליד מושב צפרירים זרחו בגוונים מסנוורים של ירוק לח. טיילנו בין שדות החיטה, מטעי הזיתים והגבעות החשופות. לצדי הדרך שיחי זעתר משני סוגים. המון זעתר. זהו אחד התבלינים החביבים עלי מאז שהיינו מטגנים אותו בחמאה בטיולים ומורחים על פרוסת לחם. אי אפשר להישאר אדישים למראה כל כך הרבה זעתר טרי ורענן.
