הפעם חגיגה כפולה בפינתנו הקבועה. כאשר התחלתי לכתוב את הפינה לפני קצת יותר משנה תארתי לעצמי שנגיע ליום הולדת עשירי. לגמרי במקרה, האירוע המרגש התרחש במקביל לפורים. יצאנו לבדוק איך ההרגשה להיות שוב בני עשר וכיצד השוק מתמודד השנה עם גזרות פורים.
פורים יכול להיות חג חביב גם למבוגרים. יום עבודה קצר, האוניברסיטה סגורה ואל שוק מחניודה זורמים מחופשים מכל הזרמים ובכל המצבים. בדרך על הר הרצל נתקלנו באמבולנס שנקרא לטפל בצעיר דתי עם הרעלת אלכוהול – באחת וחצי בצהריים…
בשוק עצמו שוב קשה לעיתים להבדיל בין מי שמחופש באמת ובין מי שזה המראה היומיומי שלו. צעירי נחלאות ותלמידי בצלאל היו דומיננטיים ויצירתיים השנה במיוחד. כמובן שבחינת תחפושות לא היתה המטרה היחידה של הביקור בשוק. החלטנו לבדוק בהזדמנות זו שני אתרי אוכל חדשים יחסית בשוק.
מכמורת
בשנה שעברה עקבתי אחר הסאגה של הקמת מסעדת הדגים הראשונה של השוק. חיים אוחנה מדוכן הדגים הרחיב את האימפריה העסקית שלו אחרי הצלחת הפיש אנד צ'יפס של בנו והשיק את המסעדה בקיץ 2013. המסעדה קיבלה ביקורות בינוניות ומטה, אשר הצביעו על בעיות תפעול התחלתיות. כתוצאה מכך נרתעתי מלבקר בה. אחרי פעילות של כמעט שנה החלטנו לבדוק מה נשתנה.
משולש הסמטאות בו שוכנת מכמורת הוא אחד המקומות העסוקים והשמחים ביותר בשוק. במשך רוב שעות היום שורצים שם היפסטרים בפסטה בסטה, יהודים מבוגרים בפיש אנד צ'יפס, חבר’ה עסלים במעורב, היפים אצל עוזי אלי וחובבי בירה בקה-פאסה. לא משעמם שם לרגע. מכמורת חולקת את מקומות הישיבה החיצוניים עם הפיש אנד צ'יפס, אבל יש לה חלל ישיבה מעוצב בגודל בינוני, אשר מספק מקלט מן המהומה שבחוץ. בפנים ישנו גם בר קטן, ולרגע חשבנו לשבת עליו, אבל הכיסאות הקטנים והמרווח הצר שמאחוריהם הצביעו נגד.
עד השעה חמש אחה"צ מגישים במקום עסקית שמאפשרת לבחור מבחר דגים על הגריל עם תוספת של צ'יפס או אורז ושעועית ירוקה, וכמובן ערכה של ארבעה סלטים, תמורת 68 ₪. הצצנו גם בתפריט הרגיל וגם בתפריט המיוחדים והתרשמנו מן המחירים הלא-עממיים של שאר המנות.
הזמנו בס הסלע ופורל, אשר לא היה במלאי משום מה. מוזר, לאור העובדה שבדוכן הדגים ממול שכבו מספר אקזמפלרים שלו. במקומו הזמנו דניס. יש אפשרות לקבל את הדגים מפולטים או שלמים. בחרנו כמובן בשלמים. מי מזמין פילה במסעדת דגים+צ'יפס+מזטים?
השחור על הלחם הוא לא צל, אלא סימני חריכה
הסלטים הגיעו עם לחם בית טעים, אשר למרבה הצער נחרך יתר על המידה במהלך חימומו. מלבד סלט טונה נחמד, הסלטים היו בינוניים ומטה. סלט הכרוב וקוביות הסלק סבלו מחוסר בולט במלח – הרבה מלח, וסלט המטבוחה היה תפל ובעל מרקם שמנוני ולא נעים. הייתי מציע לטבח לקפוץ אל אייל ועקנין בפורטונה כדי ללמוד ממנו כיצד להכין ערכת סלטים. זה שתי דקות הליכה בדיוק ממכמורת. בהתחלה חשבנו שהגיע רק חצי דג: דניס וצ'יפס
הדגים היוו פיצוי לסלטים החיוורים. הם הגיעו כשהם פתוחים ועשויים במידה הנכונה (אם כי בחלקים של הדניס ניכרה מעט יבשושיות). עם הדגים הגיע רוטב דמוי צ'ימיצ'ורי ירוק מוצלח מאוד. הצ'יפסים היו כנראה מן הסוג הקפוא, אבל הוכנו כראוי. חבל רק שהיינו צריכים לבקש במיוחד לקבל איתם מיונז. עם הבס קיבלנו אורז קארי צהוב ושעועית שבושלה במידה הנכונה ונותרה ירוקה ורעננה. שתינו סטלה מן החבית, שמחיריה במכמורת קצת גבוהים (26 ₪ לשליש ו-30 לחצי). הבירה הגיעה בכוסות מקוריות של סטלה ועל תחתית תואמת.
כאן היה ברור שהדג שלם: בס
השירות היה קצת איטי, אבל קשוב. מכמורת היא לא מסעדה המונית ויש בה מידה של אלגנטיות ואינטימיות. נותר כעת רק לשדרג את הסלטים שלה. זוגתי קוננה על כך שבגלל מגבלות הכשרות אין במכמורת מנות עם פירות ים, אבל אני חושב שעדיף כך. יש לי תחושה שבלב השוק לא היו יודעים איך לעבוד איתם כמו שצריך ומוטב להשאיר חומרי גלם כאלה למקומות מתמחים יותר, כמו מחניודה ויודל'ה.
סורמלו
המלצרית במכמורת הציעה לספר על קינוחים, אבל העדפנו לקנח במשהו מן הוופל בר החדש. בסוף השנה שעברה ראיתי שבכניסה מצד אגריפס לרחוב המקורה נפתח וופל בר קטן הנושא את שמו של מספר הסיפורים הירושלמי המפורסם. המקום נסגר לאחר זמן קצר לצורך שיפוץ והוא נפתח מחדש לפני כחודש. התפריט כתוב בגיר על לוח גדול ליד הכניסה ויש בו מספר פריטים מעניינים. לירושלמים יש פינה חמה לוופל בלגי הודות לחגיגה של באבט – מוסד וופל מיתולוגי, בו חוללה נילי מירון ניסים קולינריים לפני שהפליגה לה למחוזות ת"א. נילי הציבה סטנדרטים גבוהים, אשר גרמו לאכזבות רבות בארץ ואף בחו"ל.
אל סורמלו הגענו עם גישה חיובית ולמרבה השמחה לא התאכזבנו. שתי החיילות המחופשות שאיישו את הבר היו יעילות למדי. כל וופל עולה 25 ₪ ומכינים אותו עם קבלת ההזמנה. ניתן לקבל אותו עם שני קרמים וכך להתנסות ביותר מטעם אחד. לוופל שלנו בחרתי בשמנת תאנים ורוטב יין אדום מצומצם, ונוטלה עם גרידת שוקולד לבן (שנבחר עבור חובבת הנוטלה). הוופל עצמו הוכן היטב: פריך כהוגן מבחוץ ורך ונעים מבפנים. קרם התאנים היה טעים במיוחד. הנוטלה היה בטעם נוטלה. למען האמת רציתי לנסות את מילוי גבינת הבהרט המאתגר (כך בתפריט המודפס), אבל הוא נגמר. קיבלנו גם הפוך קטן (10 ₪) שהוגש בספלי חמר יפים והיה מוצלח מאוד. בזמן שישבנו תצפתנו על המחופשים, על התנועה המזעזעת ברחוב אגריפס ועל השוק ותהינו בקול האם אכן צץ יורש ראוי לחגיגה של באבט.
המצב לא פשוט באגריפס בפורים
בקטאנה
אי אפשר להגיע לשוק בפורים ולא לקפוץ אל רחבת החמארות שליד השוק העיראקי. מסתבר שבימים אלה מצטרפת לשתי מסעדות המצור הפועלות בה (עזורה ומיכלי) מסעדה נוספת, ולא סתם מסעדה: סושיה בשם שוסי. המסעדה היתה סגורה, אבל הריהוט כבר נמצא בתוכה ויש אפילו תפריטים על השולחנות. מבעד לחלון ראינו גם מרתף ובתוכו בר. למרבה הצער, מבעד לחלון ראינו גם תעודת כשרות למהדרין על הקיר, מה שאומר שאין סיכוי שנבקר במסעדה זו. עוד בנעורי הזהירו אותי מסושיות כשרות. לאור דלילות הסועדים בסושיודה, אשר שוכנת במיקום הרבה יותר מרכזי, אני ספקני לגבי סיכויי ההישרדות של שוסי. יחד עם זאת, עובדה שסושיודה עדיין לא נסגרה, אז מי יודע?
הולכים קדימה? שוסי
הולכים אחורה? חבה. ניתן לראות בפנים את שרידי האלגנט
בשעה שמקומות רבים בשוק הולכים קדימה, ראינו שמישהו החליט ללכת אחורה. דווקא משפחת חבה, בעלת הטרטוריה האופנתית ברחוב יפו, החליטה לשנמך את המאפיה האלגנטית שלה ברחוב אגריפס. מדפי המאפים המעוצבים נעקרו מן הקירות, הסלסילות היפות הושלכו ואת פתח החנות חוסמים כיום מגשי עץ גסים עליהם מונחת הסחורה ומאחוריהם עומדים סוחרים המוכרים 10 פיתות ב-7 ₪.
התמונה על המרפסת נראית כמו שניות לפני אסון.