שפונדרה

מרחב האכילה המצומצם במגורי המלחים

בחלק הקודם של פוסט הצוללת עסקנו בעיקר בנושא אספקת המזון של הצוללות הגרמניות, אחסון המזון, הכנתו ומרחבי האכילה. בחלק זה נבחן את התפריט, נבדוק איך התמודדו עם הפלגות ארוכות במיוחד ונענה על השאלה הקריטית, מדוע שאלת התזונה בצוללות הגרמניות מעניינת מישהו?

חילופי המשמרות בצוללות תואמו בד"כ עם מועד הארוחות. כך יכלו אנשי המשמרת הנכנסת להגיע למשמרתם עם קיבה מלאה, ואנשי המשמרת היוצאת יכלו לאכול מיד עם סיומה. בצי הצוללות לא היתה רשימת מנות סטנדרטית והרכב המנות היה תלוי באספקה וביכולתו של הטבח. בצוללות מסוימות, בהן רוב הצוות הגיע מאזור מסוים בגרמניה, הטבח ניסה להכין מנות אופייניות לאותו אזור. בכל מקרה, הארוחות והמנות שיקפו את התרבות הקולינרית הגרמנית. ארוחת הצהרים היתה לרוב, ובאורח אופייני, הארוחה החמה היחידה ביממה. לארוחת הבוקר הגישו דייסה, לחם, חמאה, ריבה וביצים. לארוחת הערב הגישו בד"כ נקניקיות, מבחר בשרים מעושנים, נקניק כבד, גבינה ושינקיין עם לחם וחמאה. ארוחת הצהרים כללה בתחילת ההפלגה מנות כמו: כבד מטוגן עם פירה, עוף צלוי עם רוטב, תפו"א וכרוב אדום, צלעות עם רוטב, כרוב ניצנים ותפו"א.

להמשיך לקרוא ←

   אחרי ארוחה במגורי הצוות בצוללת

הצבא כידוע צועד על קיבתו ואם לאורך ההיסטוריה הזנתם של חיילים היוותה אתגר לא-פשוט, הרי שהזנתם של מלחי צוללות היוותה אתגר קיצוני. במלחמת העולם השניה אתגר זה ופתרונו היו חלק אינטגרלי ומשמעותי ממלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת שניהלה גרמניה הנאצית נגד התעבורה הימית של בעלות הברית.

האתגר הגרמני היה גדול במיוחד משום שרובן של הצוללות הגרמניות היו קטנות יחסית. הצוללת הנפוצה ביותר מדגם VII (מהן נבנו 703 יחידות) היתה בעלת דחי (משקל המים הנדחק על ידי הגוף השקוע בתוכם) של רק כ-875 טון כשהיא שקועה. רק להשוואה, הדחי של צוללות ה"דולפין" של חיל הים הישראלי הוא כ-1,900 טון. צוללות קטנות אלו בילו בד"כ כחודש בים בכל הפלגה מבצעית. במהלך תקופה זו היה צורך לספק תזונה בריאה ל-44-52 אנשי צוות שחיו בתנאים מאוד לא בריאים.

להמשיך לקרוא ←