בטיולנו האחרון למזרח ארה"ב נסענו ברחבי פנסילבניה והגענו ערב אחד לחבל האמישים (Amish). נשארנו שם ללינת לילה בעיירה לנקסטר (Lancaster).
כששאלנו במלון על מסעדה מומלצת לארוחת הערב, הציעו לנו לנסוע למסעדת Plain & Fancy Farm בפאתי העיירה. אפילו ציידו אותנו בפיסת נייר מודפסת עם הוראות הגעה למסעדה וממנה חזרה למלון, כדי שלא נתעה חס וחלילה בדרך.
עגלת הדלועים לאחר ש"התרוקנה" מילדי משפחת האמישים
בדרך לשם, עם אור אחרון של הערב היורד (בבתי האמישים אין חשמל והם משתמשים בנרות לתאורת הבתים), עוד הצלחנו לראות בדרכים עגלות המשמשות ככלי התחבורה העיקרי (או היחיד?) של האמישים, נהוגות על ידי צעירים מזוקנים, חבושי כובעים מסורתיים, כשהם שבים הביתה בתום יום עבודה. במקום אחד עצרנו ליד עגלה עמוסת דלועים.
על העגלה עמדו אמיש צעיר בלוויית 4 או 5 מילדיו, כבני 5 עד 10, ביניהם ילדה אחת זהובת שיער ויחפה, ופרקו דלועים מהעגלה. ירדנו מהרכב וביקשנו מהם בנימוס רשות לצלם. האב הסכים שנצלם את העגלה בלבד. הוא טרח וירד יחד עם כל הילדים מהעגלה, וכולם התיישבו בצד על הגדר והמתינו בסבלנות עד גמר הצילום.
פנים המסעדה – כמו חדר אוכל בקיבוץ
המסעדה האמישית התגלתה כמסעדה בסגנון חדר אוכל בקיבוץ. יושבים סביב שולחנות ארוכים, בחברת קבוצות סועדים אחרות, ואוכלים ארוחה המוגשת לשולחן על גבי מין עגלת כיבוד. הארוחה בסגנון "אכול כפי יכולתך", אפשר לבקש refill לכל קערה שמתרוקנת.
בדרך מהשולחן לשירותים התרשמנו מעיצוב המסעדה. על הקירות תלויים עיטורים גדולים מעץ, דמויי כוכב מחומש. עיטורים דומים ראינו על קירות בתים רבים בעיירה וגם בחדרי המלון בו התאכסנו. לשאלתנו הסבירו לנו שזה עיטור אמישי, המסמל את חשיבות הדת והמשפחה בהוויה האמישית. הצלע העליונה בכוכב מסמלת את האל, 2 הצלעות שמתחתיה את דור ההורים ו-2 הצלעות התחתונות את הדור הצעיר במשפחה.
עוד תלויים על הקירות כלי עבודה שונים, בעיקר כלים חקלאיים: מגרפות, גלגלים של כלי רכב חקלאיים שונים ועוד. עיקר פרנסתם של בני האמיש, אלה שלא עוסקים בתיירות, היא מהחקלאות.
לחם צימוקים בזיגוג לבן
לפתיחה הגיעו לשולחן לחמניות מאפה בית ולצדן קערית קטנה עם מין ממרח דמוי ריבה כלשהי. בסלסלה קלועה הגיעה כיכר לחם צימוקים, פרוסה לפרוסות עבות. הלחם היה מזוגג במין זיגוג מתוק, עשוי כמדומני מסוכר ווניל, שאנו רגילים לראות דווקא על-גבי עוגות. לשאלתי לגבי הזיגוג, ענתה המלצרית שזהו white icing. הלחם היה טעים מאד, אף כי חלקנו טען שהוא שייך למדור הקינוחים. לצד הלחם הוגש סלט ירקות מתובל ברוטב טעים אך לא מיוחד, וחמוצים תוצרת בית. לשתיה קיבלנו תה קר ולימונדה.
לאחר ששבענו מהמנה הראשונה הגיעה המנה העיקרית. קיבלנו המון קערות וקעריות. בין היתר: פרוסות בשר חזיר, נקניקיות חזיר, עוף מטוגן בפירורי לחם, פירה תפו"א עם רוטב בשר סמיך, קערית גרגרי תירס מתוק, שעועית ירוקה מאודה ועוד מנה או שתיים שלא הצלחנו לזהות את מרכיביה וגם לא התלהבנו ממרקמה. האוכל היה פשוט, עשוי היטב, ללא תחכום אבל טעים ומהנה.
עוף מטוגן ובלמ”ז לידו
לסיום הארוחה שוב גלגלה המלצרית אל שולחננו את עגלת הכיבוד העמוסה מבחר קינוחים. ביניהם: פאי תפוחים, קראמבל תפוחים עם גלידת וניל, עוגת סוכר חום וקינמון עם קצפת, עוגת שוקולד (שלא טעמנו). הכל תוצרת בית. הכל טעים ופשוט.
זו לא הייתה ארוחה גדולה, זה לא היה בישול מתוחכם ומיוחד, אבל הכל היה מאד מענג והערב נחרת בזיכרוננו כערב נעים.
צמודה למסעדה חנות מזכרות, המוכרת עבודות יד מעשה ידי אנשי הקהילה: שמיכות טלאים, בובות רכות, מזכרות מעץ ובד, עבודות חמר, פיצ'פקעס וקשקושים.
אתר המסעדה:
טעם טוב עולה מהפוסט שלך נעמי, אבל איזה פספוס, היינו שם ולא אכלנו.
אם זה היה מזמן, לא בטוח שהיו אז מסעדות אמיש.
אהה… Lancaster… מקום נהדר. זהו אחד המקומות שמשפחתי מבקרת באופן קבוע וגם תמיד לוקחים חברים שלא היו. מקום נהדר ופשוט, רגוע ומרגיע… בני האמיש ידועים בהכנת שמיכות טלאים איכותיות וכמובן גם במחירן הגבוה בהתאם. אחלה פוסט!
מעניין מאוד. מסעדה שבעצם מייצגת את ערכי הכת. יחד עם זאת, האוכל נראה כמו אוכל נשמה אמריקאי טיפוסי (וטעים, יש לומר).
המנה הכי יפה הייתה דווקא המלצרית ששרתה אותנו, ותתפלאו היא לא מכת האיימיש, אלא עובדת שכירה שמצאה פרנסה נוספת במלצרות.