סלח לי דני כי חטאתי, שוב. אני נהנה לעשות ניסויים, מה לעשות. לטובת הצמחונית ולסיפוק סקרנותי, רציתי לבדוק איך ייצא שוקרוט טבעוני/צמחוני. טגנתי בצל, גזר, שום, כרוב כבוש וכרוב טרי (סגול, בשביל הענין), הוספתי בוקה גארני בתוך ביצת נירוסטה של תה, בירה ובמקום בשר, טופו. קוביות חיוורות של טופו במקום נקניקים מעושנים ריחניים וחתיכים. נזכרתי מאוחר מדי שיש טופו מעושן, אז כדי להשיג טעם מעושן הוספתי פפריקה מעושנת, שעשתה את העבודה לא רע.
אחרי התפרקות הגוש המזרחי והפיכתה המהירה של פראג לאטרקציית תיירות עולמית, המטבח הצ'כי נפתח לעולם. התוצאה בד"כ היתה מאכזבת. בחלק גדול מן המסעדות בעיר נתקלו התיירים במלצרים חמוצים ובמנות חסרות עידון. בשנים האחרונות ניכר שינוי במצב והמטבח הצ'כי, כמו מטבחים מזרח אירופאיים אחרים, ממציא את עצמו מחדש.
השינוי זכה להכרה ב-2012, כאשר מדריך מישלן העניק כוכב לשתי מסעדות מקומיות. לפני מספר שבועות נודע לי שאהיה בפראג בענייני עבודה. בדקתי מה מצב המסעדות המעולות של העיר וגיליתי את השתיים. הראשונה, Alcron, נראתה חביבה, אבל רחוקה ממסורת הבישול הצ'כית ומחומרי הגלם המקומיים, ולכן החלטתי ללכת למסעדה בעל השם הארוך הנ"ל (מעתה DBB). על המטבח מופקד מאז פתיחת המסעדה ב-2006 השף המקומי Oldřich Sahajdák. הבישול שלו פוזל אל מסורות המטבח הצ'כי, תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים עונתיים ובטכניקות בישול מודרניות.
לא ממש התלבטתי איזה גפנים לנטוע. לא התכוונתי לנטוע זן ענבים שלא אהנה להכין ממנו יין. כדוגמא נרחבת, לא התכוונתי לנטוע זן ענבים לבן. אז עכשיו נשאר לי לבחור רק מהזנים האדומים. זן הפינו נואר הוא זן מאוד קשה לגידול. הוא זן יחסית מפונק והפכפך (מבחינת אקלים ומיקום בעולם) ועם קליפה יחסית דקה. למרלו אני לא כל כך מתחבר, ויש עוד עשרות זנים שפשוט לא נראים לי. כמובן שיש זנים שאני מאוד אוהב כמו מלבק, נביולו, וסנג'ובזה, אבל רציתי משהו שאני ממש אוהב ומתחבר אליו. טוב, הבחירה הכי טבעית וראשונה שלי היא קברנה סוביניון והשניה היא סירה.
הרחוב הפתוח של מחניודה ממעוף הציפור (הפיסחת, יש לומר)
במהלך החגים היינו פעמיים במחניודה. הסיבה הרשמית היתה, כמו תמיד, קניות ובילויים, אבל הפעם היתה סיבה נוספת. התפתחות דרמטית אירעה בשוק והיא אינה קשורה ישירות לקולינריה. חברה ותיקה מברלין עברה להתגורר בשוק. כן, למרבה ההפתעה יש כאלה שעושים את הדרך ההפוכה. אנשים רבים טוענים שהם מתגוררים בשוק, אבל בד"כ מתברר שהם גרים באחד הרחובות הצדדים, או אפילו בנחלאות. לא קתי שלנו. היא גרה על הרחוב הפתוח, בדיוק מול הסופר-שוק האגדי ובצמוד אל נקודת המשטרה של השוק.
מזרח פרוסיה היתה מדינת מחוז גרמנית גדולה וחשובה עד כיבושה בידי הסובייטים ב-1945 וגירושם של תושביה הגרמנים. עם שרטוטה מחדש של מפת אירופה לאחר מלה"ע השניה הפכה פרוסיה המזרחית לחלק מפולין. מורשתה הגרמנית נותרה בעיקר בזיכרון, ובמורשת הבישול שלה. או ליתר דיוק, במנה אייקונית אחת.
לפני מספר שנים שמעתי לראשונה על כך שבברלין פועלת מסעדה בשם Marjellchen (מריילשן=נערה בעגה מזרח פרוסית) שמגישה מבחר מנות מן האזורים במזרח שגרמניה איבדה כתוצאה ממלה"ע השניה, ובעיקר ממזרח פרוסיה. הסתקרנתי, הגעתי ונשביתי בקסם המקום. מכאן התחלתי להתעניין במטבחים גרמניים שנכחדו ובייחוד במטבח המזרח פרוסי. מורשתם של מטבחים אלה השתמרה בייחוד בגלל שמיליוני הפליטים שהגיעו למה שנשאר מגרמניה אחרי מלה"ע השניה ראו בכך דרך לשמר משהו מעולמם שחרב. בין השאר, מורשת זו נשמרת באמצעות פרסום ספרי בישול נוסטלגיים. השנה קיבלתי במתנה ספר כזה, אשר כולל אפילו בדיחות אוכל (גרועות למדי, יש לומר) ממזרח פרוסיה.
