אדמה, אדמתי. צהרים במטבח של רמה

WP_20160812_012

  תחת כיפת הטבע ובחיק השמים

מסעדת המטבח של רמה חוגגת השנה 20 שנה לקיומה. כבוד. מסעדה בת 20 נדירה למדי אצלנו, ועוד מסעדה שלא נמצאת בלב המאפליה של ת"א (אולי זה בעצם יתרון), אלא אחת שיושבת על הר נידח במבואות עיר הקודש. היינו מספר פעמים לאורך השנים   במסעדה של רמה בן צבי. לפני שש שנים צוות שפונדרה היה אצל רמה בהרכב מלא לרגל סיור בלוגרים בהר הרוח ובנטף. אכלנו בראנץ' טעים, אבל לא חף מהחמצות, כפי שציינו בדיווחנו.

באירוע פגשנו את שף המסעדה תומר ניב, שהיה אז כמדומני בתחילת דרכו במקום אחרי התמחות במסעדות עלית כמו נומה והברווז השמן של הסטון בלומנטל. מאז שומעים עליו בעיקר בהקשר של ארוחות קונספט מעניינות ועבודה עם מלקטים שמספקים למסעדה מיני בלדי עונתיים מהרי יהודה. היות וגם אני חוטא בליקוט, הדבר מצא חן בעיני. העבודה עם חומרי גלם מקומיים ניכרת היטב בתפריט וניתן למצוא בו מנות עם מרכיבים כמו חוביזה, גבינות מחוות עיזים מקומיות, ירקות מגינת המסעדה ומהחווה האורגנית של מגי (נמצאת בצידו המערבי של נטף. גם עליה כתבנו), ועשבי תיבול הרריים שונים. בחורף 2015 נתקלתי במסעדה במרק שורשים נפלא בתוכו צף עלה חוביזה גדול שטוגן בטיגון עמוק ונותר שטוח לגמרי – פלא קולינרי שעדיין מעלה בי הרהורים מדי פעם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה | 3 תגובות

מה, לא נשתה איזה משקה של ערב?

תקציר הפרקים הקודמים:

שדה תעופה, מחכים, טיסה, נחיתה, תחנת דלק, rillet, טעים!!, פיקניק, כוסות פלסטיק, קפה איום, מרקיות תה, חדרוכל של קיבוץ צרפתי, יפה פה!

  

הצרפתים

בניגוד לדעה הקדומה הרווחת, חוץ משני מלצרים אנטיפתים (“I don’t understand you, sir, and I need to go over there”) ובעל יקב אחד מופתע, כל האנשים שפגשנו היו חייכנים וחביבים, לרוב דברו אנגלית וגם אם לא, השתדלו מאד להבין ולהיות מובנים, גם אם זה היה כרוך בעזרי המחשה כמו ציור ופנטומימה.

הצרפתים לא מאד שונים מאתנו: יש להם חוש הומור מפותח והם אוהבים לצחוק אחד על השני, פתיל קצר שגורם להם להאדים בשניה ולזרוק כהרף לשון קללה לאוויר, חיבה גדולה לאוכל, שבשונה מאצלנו, מלווה ברצינות תהומית לארוחות שלהם, הם מדברים הרבה עם הידיים, אבל גם משמיעים כל מיני קולות מצחיקים ועושים פרצופים כדי לתאר מילים ורגשות. התאהבתי בהם מיד ועד מהרה התחלתי גם לעשות חיקויים שלהם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת יין, ביקורת מסעדה, יין, כרם, צרפת | עם התגים | תגובה אחת

שבועיים יין, או – איך שתיתי בבון

בפעם הראשונה שערן הציע לי להצטרף לקורס יין בבורגון, צרפת, סירבתי מפני שהרגשתי מושחת. כך היה גם בפעם השניה. בפעם השלישית, בהתאם לאטיקט הפולני, שנחתם בהסכמה בלית ברירה בוורשה, בחושך (אגב גניחות ייאוש, קיטורים וקרכצען), נאלצתי להסכים. ארזתי את חולץ הפקקים שלי ובאתי. למרבה המזל, יובל הגבר-גבר הצטרף גם הוא למסע במסגרת לימודי הייננות שלו, כך שהשחיתות היתה שיתופית. ערן שמח ואמר שסוף סוף יהיה לו עם מי לשתות בערב. מאוחר יותר הוא יצטער על פזיזותו ויזהיר את האחרים: "אל תשימו את הבקבוק ליד יובל ועודד!".

"הטיול השנתי" של בית הספר למקצועות הכרם והיין, אוהלו, בקצרין הוא בעצם קורס במסווה של טיול. יש שיעורים בכתה, סיורים ביקבים, שיעורי טעימות יין, עבודה בכרם, מבחן וארוחות מופלאות. זה אחד הדברים המגניבים ביותר שעשיתי.

vines

בהודעה האוטומטית של אאוט עוף דה אופיס כתבתי שיצאתי לרגע, אחזור בעוד שבועיים עם כבד מוגדל וכולסטרול בשמיים. וזהו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יין, צרפת | עם התגים | 4 תגובות

Craft Werk

WP_20160405_008

   באור יום ובמרכז לונדון: APA יפה של Long Man 

באנגליה קיימת מתחילת המילניום סצנה חיה ובועטת של בירות בוטיק. יחד עם זאת, עד לפני כחמש שנים לא היה קל למצוא את הבירות הללו במוסד השתיה הגדולה והדגול של האימפריה הבריטית: הפאב. בביקורי האחרון באנגליה אי אפשר היה להחמיץ את מהפכת בירות הבוטיק בפאבים.

אם בעבר פאב איכותי נחשב פאב שהציע מספר בירות של מבשלות מקומיות, ושבהתאם לכך הותר לו להדביק על דלת הכניסה את המדבקה של אגודות Cask Marque או CAMRA, כיום המצב שונה. פאבים רבים הוסיפו להיצע שלהם בירות בוטיק מקומיות והם אף מפרסמים זאת בגאווה על שלטי החוצות שלהם. צירוף המילים Craft Beers הפך להיות לגיטימי ונפוץ כמו הצירוף Cask ales, שבעבר היווה סוג של תו איכות. נוסף לכך, יותר ויותר פאב-מבשלות נצפו בשטח – כולל אופרציות זערוריות שפועלות בחנויות קטנות עם מספר מיכלים ובר לבעל הבית ומספר חברים.  שלושה פאבים שונים מאוד אחד מן השני צדו את עיני במיוחד במהלך הטיול וכל אחד מהם מייצג מגמה חיובית מאוד בתחום שתיית הבירה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אלכוהול, אנגליה, ביקורת, ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, בירה, מבשלות בירה, מדריכים, מסעדות ובתי אוכל | עם התגים | תגובה אחת

להפעיל מונא בירושלים

WP_20160709_011

  לחובבי אוכל ואומנות. שתי ציפורים במכה אחת

שבת לוהטת של קיץ בירושלים אינה כמו שבת חמה של מישור החוף, אבל עדיין. כשהזמנתי שולחן לצהרים בחוץ במונא הייתי עדיין תחת רושם מוטעה של "התקררות" קלה עליה דיווח החזאי (שהתרחשה כנראה במשרד הממוזג שלו). בפעם האחרונה שאכלנו ארוחה טובה במונא היה זה בחצר, אז למה לא?

מסעדת מונא מהווה כבר שנים רבות עוף מוזר בסצנת המסעדות הירושלמית. מה שהתחיל לפני שנים רבות כסוג של ביסטרו בבית האומנים הפך למסעדה טובה, אשר לבסוף התעייפה, נרכשה ע"י קבוצת מחניודה, הופעלה על ידיה כמסעדה אירופאית קלאסית במשך שנתיים ואז נמכרה לשף התפעולי מושיקו גמליאלי. זכורות לי ארוחות לא רעות במקום, במיוחד לאחר שעברה למחניודה. זכור לי גם כיצד החזרתי שם מחבת פירות ים שטעמה היה כטעם תחנת דלק ישנה ברמלה (קיבלתי פיצוי). זכרון המחבת הזאת גרם לי להדיר את רגלי מהמקום למשך תקופה ארוכה, וכנראה שלא בצדק, כי מאז שהמסעדה עברה לידיו של גמליאלי, שומעים עליה דברים טובים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת מסעדה | 2 תגובות