בורגון ולהתראות

בפעם הקודמת בבורגון:

יין על הבוקר, יריקות מקצועיות, טרואר למתחילים, חסידות, פלאמקוכן והגיע פינו נואר עד נפש.

 

!Take me drunk, I’m home

את הסיורים שלנו ליקבים ומקומות מעניינים אחרים עשינו במיניבוס של מכללת CFPPA. באחד מאותם אמשים בורגונדיים, מיד אחרי ארוחת הצהריים, ניגש נהגנו החבר'מן אל מושבו במיניבוס, ברם המכונה הגדולה סרבה להתניע – הווישרים עשו לו “אַה-אַה!”. מסתבר שבכלי רכב ציבוריים בצרפת יש "ינשוף" שנועל את הסטארטר במקרה שהנהג שתה יותר מדי. ובצרפת, כמו בצרפת, עם האוכל בא היין. לא נורא, לא קרה כלום, ישבנו על הדשא בצל ושתינו יינות שנשארו משיעור מוקדם יותר. אחרי שעה, כשחבר’מננו נכשל גם במועד ב', החליף אותו נשיא המכללה בכבודו ובשפמו. בחור כארז, אנחנו עוד נשוב אליו. בארץ זה היה נגמר ב: "אחי, תנשוף לי פה רגע, אני צריך להתניע, יש לי קבוצה על הראש".

 

חביות או לא להיות

(במכללה)

המבנה הראשון בכניסה למכללה הוא אָטליה לבנית חביות ולי הוא נראה כמו מקום שהייתי נהנה מאד לעבוד בו. אמנם הסטודנטים בחופש, אך עדיין מפתיע מאד לראות כמה הסדנה נקיה. לא היה פירור נסורת אחד על הרצפה.

במפעל החביות Tonnellerie Billon באזור התעשיה של בון, עשינו סיור לאורך פס הייצור. החל מחצר הייבוש הגדולה וכלה ב"מדפסת" הלייזר שחורטת על ראשי החביות לפי הזמנת הלקוח. היה מעניין לראות מצד אחד מסורת של מאות שנים נשמרת כשבחורים צעירים משתמשים בכלים שעוצבו עוד לפני שהם היו בשא"ש ומבצעים את אותן פעולות ותנועות שעשו ראשוני יצרני החביות, ומאדך, המכונות הגדולות שחוסכות הרבה זמן ואנרגיה על חלק ניכר מהעבודה הקשה. וחוץ מזה, מאד נקי ומאד מסודר שם.

Tonnellerie Billon1

(למעלה מימין: חצר הייבוש. העץ מגיע לפה ומחכה כמה חודשים להתייבש ולאבד הרבה מהטאנינים שבו בשמש ובגשם.  עשינו חישוב שבכל ערמה כזו יש 7 חביות. כלי העבודה החדיש ביותר כאן הוא המטר. משמאל: כמו שעשינו ב-48, אין יותר טוב מזה.)

Tonnellerie Billon2

(משמאל: קליית החביות בדרגות שונות, לפי הזמנת הלקוח. מימין: עדיין חם – הכל קלוי.)

(לייזר, כמו בג’יימס בונד)

 

מה זה פה, שוק? 

chagny market1

בימי ראשון יש בכפר Chagny, לא רחוק מבון, שוק מגניב. הרחובות במרכז הכפר נסגרים ומתמלאים בדוכנים מרתקים ואפשר להסתובב שם כמה שעות מהנות במיוחד. בעצת ערן, התחלנו בקפה ובירה במרכז השוק, לפני שיבואו כל הצד של החתן ויגמרו לנו את כל הבירה לפני שנגיע. בית הקפה שבפינה הוא גם אחד המקומות היחידים באזור עם שירותים.

chagny market2

בדוכני הנקניקים (3 ב-10€) היו נקניקים ריחניים וטעימים משלל בע"ח ובשלל תוספות – פטריות, אגוזים, גבינה, פירות יער (נקניק סגול עם אוכמניות!), תבלינים, עגבניות מיובשות, זיתים. באחד הדוכנים היו נקניקי אייל, יען, ברווז, חמור וקנגורו.

chagny market3

זוג חביב הציג את הפטריות שהוא מגדל, דוכני הגבינות העלו ניחוח מדהים שנישא למרחוק ובעמדת הגריל השתרך תור ארוך של מקומיים נאמנים.

בעוקב של דידיה ביזה (Didier Bizet) יש תנור לבנים מוסק בעץ ומדפים וסלסלות עם בצקים מתוקים ולחמים שמחכים לתורם להכנס אליו. טעמתי כמה מהם והם היו חמים ונפלאים. כששלמתי לו הרגשתי את ידו המחוספסת, שהקמח כבר הפך לחלק טבעי בה. הוא מגיע למספר שווקים כפריים באזור ואני ממליץ מאד למצוא אותו. חתיכת טיפוס, אם לשפוט לפי הכתבות עליו באתרים מקומיים במרשתת – La cabane à pain.

קניתי שקית עם קוביות קרישי פירות אצל דוד חביב. הוא סיפר לי שרוב הפירות מגיעים מהגינה שלו. כששאלתי למה חלק מהשקיות על הדוכן מלאות יותר וחלק פחות הוא הסביר שארז אותן בליל אמש והיה עייף מכדי להקפיד על אחידות.

בדוכן אחר, שמכר מעדני בשר, היה גריווען (עור מטוגן), איך שמחתי! מיד קניתי קופסא ונתתי, כולי התלהבות, ליובל לטעום. אחרי שתי לעיסות הוא נפטר מזה ושאל בזעזוע "אתה אוכל את זה??". חומר חזק, מחייב בירה לצדו. אנחנו עוד נשוב אליו.

בכל העושר הזה הופתעתי שלא היו לא דוכני בירות (פרט לבקבוקים סגורים) ולא יין. אין דבר, ליין דאגנו בערב.

 

למידע נוסף על שווקי אכרים באזור הכנסו לכאן. מספרי המיקום שמופיעים בטבלת השווקים מתייחסים למפה הזו.

  

להדליק את המנגל!

את הערב הלפני האחרון שלנו בבון החלטנו לחגוג במנגל. מנגל שכזה לא נראה לפני כן במכללה הצרפתית השלווה: מצאנו סופר שהיה בו כל מה שנזקקנו לו ועוד – לונה פארק של אוכל וחתיכת הפרעת קשב קולינרית לחובבי אוכל שכמונו. שמנו רשת על בלוקים, תחמנו את האזור בסס”ל צהוב והתחלנו לנפנף.

CFPPA BBQ

ירקות, סלמון ועוף שמירנדנו ניצלו ראשונים, לטובת הצמחונים ושומרי הכשרות. בסוף עלו והגיעו הנקניקיות היפהפיות שבתמונה (למטה משמאל). הן היו מעולות והכל היה שגעון. שתינו יינות טובים ואכלנו כדבעי. ואי אפשר לומר שלא למדנו משהו: זורב הציג את אמנות סחיטת הבקבוק (מימין לנקניקיות ומשמאל ליובל).

בחור ספרדי חביב מאד, סטודנט במכללה שנשאר לעבוד בה בחופשת הקיץ, הצטרף אלינו גם לארוחה הזו ונראה היה שהוא נהנה על אף החוויה המטלטלת של שבוע במחיצת ישראלים. אגב, יינות הטמפרניו שהוא הביא מהיקב המשפחתי בספרד היו מהטובים שטעמתי בשבועיים הללו.

ביום האחרון של קורס היין בבון היה מבחן סיכום ולאחריו טקס הסיום, שנערך במרתף היין של המכללה. על השולחן חיכו יינות, גוז'רים (פחזניות גבינה מלוחות), מקרונים (העוגיות, לא הפסטה) ופטיפורים יפי מראה ונטולי טעם. נשיא המכללה, שמתפקד בעתות משבר גם כנהג, נאם ומזג לנו crémant (יין הנתזים האזורי), כשהוא אוחז בגביע ולא ברגל. לחצנו ידיים, קבלנו תעודות ומאוחר יותר הצטלמנו באופן קבוצתי ועשינו פעמינו המיניבוסה, לעבר שמפיין.

  

   

בפרק הבא: יינות תוססים, כפר רפאים, עבודה בכרמים, שלושה בשלנים ותרנגול ביין

פורסם בקטגוריה יין, צרפת, שווקים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא בורגון ולהתראות

  1. מאת דני‏:

    יפה השחלת נקניקיות הבודיין על שיפוד אחד. מצחיק שנוסחת ה-3 עבור 10 לנקניקים צרפתיים קיימת גם במקומות אחרים. ראיתי את זה בלונדון, במינכן וכמובן במקומות אחרים בצרפת.

  2. מאת עודד‏:

    בסוף הערב יובל צולם אוכל נקניקיה עם קובית שוקולד.

  3. מאת יובל‏:

    אני עדיין לא מאמין שאכלת את העור המטוגן הזה… זה היה נורא. מצד שני אם הייתה בירה קרה ליד אולי היה יורד יותר בקלות…

    המנגל האחרון בהחלט היה מעולה. אני כהרגלי שתיתי המון, אני שמח שלחלק מהאנשים נמאס מפינו נואר, more for me… ואני זוכר שהבקבוק טמפרניו נגמר יחסית מהר… הנקניקיות היו טובות, במיוחד זאת עם קוביית השוקולד…

השאר תגובה