ביום שישי האחרון הצמחונית יזמה 'יום אמא ובת' לה ולאינדיאנית הגדולה, אז הקטנה ארגנה לה ולי 'יום אינדיאנית ובת' בשוק הכרמל כפעולת תגמול. יפה.
בשעה 8 או'קלוק כבר עמדנו בכניסה לשוק עם סלינו על כתפינו, שרים שירים ומסתכלים למעלה, ענן שם בשמש מתחמם. מיץ אננס ותות עשה לה את היום ומבחינתה זה כבר היום הכי טוב בעולם: כמה ממתקים!! איזה ריח! סופגניה! בזיליקום סגול!! איכס, דג… סוכריה ענקית על מקל! אבא, זו כנראה עונת הכנאפה. גויאבה! רימון. רגע, זו לא העונה של הרימון. מה, אבטיח??
אחרי שנרגענו, חפוֹז נחפזנו לשבת בשוקשוקה, כמו שאמר דני, שצריך לעשות כשאתה בשוק הכרמל. היינו כמעט ראשונים – על הבר הגדול כבר ישבה גברת, עסוקה בניגוב שקשוקתה. הקטנה הזמינה צ'יפס וקטשופ (35 ₪) ואני את בירת הבית (המסתורית מהרי ירושלים המסתוריים, 29 ₪) ומנה שמכונה בתפריט "דייג אוהב דגים", של טרולוסים מקומחים ומטוגנים עם לימון וחריף (43 ₪). היא לא הסכימה לטעום את הדגים שלי, גם כשהכנתי מהם סנדוויץ' מהחלה הטריה עם טחינה, פטרוזיליה ונענע. לא נורא, מור פור מי. היה מצוין ורשמתי לעצמי חייכן על שזכרתי לשאול אם אני אמור לאכול את העצמות או לא (לא, תודה ששאלתם).
עוד על הטרולוסים (צנינוּן דו-ימי, בעברית), כתב ססובר ב-"52 שבועות, 52 דגים ופירות ים".
