מבין הבירות הגרמניות, הבירות הבוואריות היו חביבות עלי ביותר. היו. במיוחד אהבתי את בירות החיטה הפירותיות, אשר היוו ניגוד מובהק לבירות הלאגר המרירות והלא-טעימות בחלקן הגדול. למרבה הצער, אחרי 15 שנים של סביאת בירות בוטיק בישראל ובעולם, הלכה לה החיבה הגדולה לבירות הבוואריות כמו שהלכה החיבה הפושרת והסוטה יותר לאיילים אנגליים. אני אמנם לא סובל משתייתן, אבל הן קצת משעממות. תמיד כשנכנסים לאיזה מקום, יש בהיצע או בירת לאגר או חיטה. לעיתים ניתן למצוא גרסאות כהות של שתיהן, ופה ושם מציעים בירות עונתיות. רוב הבירות מגיעות מארבע-חמש מבשלות ענק מקומיות. חלק מהבירות הללו ניתן אפילו להשיג בישראל וההבדלים בטעמים זניחים.
