מנגולד טכניקולור
ממש לא. בשבוע שעבר דיברתי עם שתי נשים שיושבות איתי במשרד במינכן. אחת סיפרה איך היא התרשמה מן הפירות והירקות בישראל כשהיא גרה בה, והשניה – צמחונית, סיפרה כמה היא מצפה לפירות וירקות בביקורה הראשון בשנה הבאה. הרסתי לשתיהן את מצב הרוח כשאמרתי להן שהן לא יודעות על מה הן מדברות.
"שירלי, קבלי אנגליה"
סוף סוף נגמרה החופשה הגדולה והאינדיאניות נבעטו בחזרה אל מערכת החינוך והשקט בבית בימי שישי הושב על קיאק. לפני זה הספקנו להיות בדרום אנגליה, לאכול, לשתות ולחזור.
"האנגלי, הוא לקח את הקרירות מכל העולם", כתב ניסים אלוני בשנת 1969, אבל השנה היה חם באנגליה (ובאירופה בכלל) והאנגלים, על אף שאין זה להם הקיץ החם הראשון, לא לגמרי סגורים על מה צריך לעשות במקרים כאלה. אז הם מוצאים מקור מים זורמים, מתפשטים ומצננים את עצמם לדעת, בדרך כלל עם בירה ביד. ע’, הידועה גם כפיצק'לה, ששהתה בבית מלון לונדוני אך לאחרונה, נאלצה לסור אל השק"ם באישון ליל על מנת לרכוש ונטילטור, שכן באותו המלון לא הותקנה מערכת קירור, היה חם מדי בשביל לישון וכל מאווררי החירום כבר חולקו לחדרים אחרים.
חלון הראווה הוא מן הסוג שמושך הרבה תשומת לב מן הרחוב
נכון אמנם שלמינכן מגיעים כדי לאכול נקניקיות ושאר חזירויות, אבל כל מי שהסתובב בעיר שם לב לכמות מפחידה של מאפיות וקונדיטוריות. רובן מוכרות מאפים ועוגות טובים למדי ולכאורה קשה להתבלט בסצנה הגדולה. יחד עם זאת, ישנה קונדיטוריה אחת שכמותה טרם נראתה בעיר: קפה Maelu.
בניגוד לרוב מוסדות המאפה והקונדיטוריה האחרים של מינכן, מדובר במקום ינוקא שנפתח רק ב-2014. האחראים הם בני זוג שהחליטו לממש את חיבתם הקיצונית לקונדיטוריה. לא ברור איך הם הצליחו להשיג השקעה למקום מושקע כל כך במיקום יקר כל כך על כיכר אודאון האופנתית, אבל זה עבד. השקעתם מונצחת בשמו של בית הקפה, אשר מורכב מהאותיות הראשונות של שמות המשפחה שלהם. הוא אחראי על הקונדיטוריה והיא אחראית בעיקר על ניהול בית הקפה.
בקושי עבר חודש ושוב מצאתי את עצמנו בארוע עם קייטרינג של ארז קומרובסקי. בשעה טובה, לא ללא פקקים, הסיני הקטן התחתן. הכרנו בצבא: יחד קטרנו על המערכת, יחד הצחקנו אחד את השני בשמירות וביחד לבד הגענו באמצע הלילה רק שנינו לתרגיל נכס לאומי כלל ארצי. אז זהו, הוא התחתן! קול ששון וקול שמחה הנה נחליאלי בא! אבי החתן ברך ואמר – היה שווה לחכות! ואכן שווה היה.
אחרי החופה במרכז העיירה הציורית תל אביב שמנו טויוטתנו אל עבר רחוב בן אביגדור, למקום שנקרא פשוט 'אביגדור'. זהו משכנו של הקייטרינג 'ארז וחנן' של ארז קומרובסקי וחנן עזרן. טעמנו הרבה מאד סוגים של סלטים, תבשילים ומאפים יפים, טריים וטעימים למכביר, שאת חלקם לא זכרתי לצלם כי הייתי עסוק מדי בליהנות.
לכל אחד עולם אסוציאציות משלו, ושלי באות ממקומות מוזרים. כך למשל, שמו של הדיינר חסר הכשרות הירושלמי R&R הזכיר לי מיד את המינוח הצבאי האמריקאי, המתייחס אל… חופשה. רק לאחר שקראתי את המאמרים הראשונים שליוו את פתיחת המסעדה הבנתי שמדובר בראשי תיבות שמן של בעלות הבית, רומינה ורעות (או להיפך).
רבות נכתב ופורסם סביב פתיחת המסעדה יוצאת הדופן בירושלים השמרנית והפרימיטיבית. בנות זוג לסביות שפותחות מסעדה לא כשרה הפתוחה בשבת ומגישות מאכלי חזיר רחמנא לצלן לא יכלו לעבור בשקט תחת המכ"ם (ראדאר בעברית). המקום סבל מהתנכלויות שונות ומשונות בדרגה כזאת או אחרת של חומרה. יש לי הרגשה שחלקן נופחו, אבל אין ספק שעיר הקודש לא קיבלה יפה את היוזמה. גם הביקורות לא היו אחידות וחלקן אף התמיהו (מבקר מסוים שאינו אוכל חזיר ובשר עם חלב).
משום מה לא יצא לי להגיע. המסעדה נמצאת בחלק של מרכז העיר, שאיך אגדיר זאת, אין לי כוח אליו. והנה, ביקור של אוכלת חזירים מחו"ל היווה עילה טובה לבדוק את המסעדה.
