לא בכל בוקר יוצא לאדם לנסוע מאחורי טרקטור עם עגלת תחמיץ. תחמיץ? זה אוכל של פרות שמכינים מחיטה ותירס שנקצרו לפני שהתייבשו ואחרי כן תססו בתנאים אנאירוביים (בלי אוויר). פרות משוגעות על זה. יקשה עלי לתאר לאדם שלא גדל ליד רפת את מידת ההנאה שמספק ריח של תחמיץ טרי. עד כדי כך נעים, שאני חושב פעמיים אם לעקוף את הטרקטור או לא.
(פרה אירית ליד Three Castle Head. צלם: עופר)
האגס 1: גן עדן לטבעונים
השבוע הלכתי לקראת ערב לשוק. ימי שעון החורף הארורים האלה, שבהם האור נכבה מוקדם, לא עושים חשק להסתובב בחוץ, אבל מה לעשות, יש דברים שאפשר לקנות רק בשוק. אחרי הקניות ישבתי בהאטץ' ל-IPA חזקה וכנפי עוף חורכות חך. התעכבתי והחמצתי את מכירת החיסול במאפיית טלר. עברתי, הצצתי וכשראיתי שלא נותר דבר, התחלתי להתקדם במורד אגריפס בכוונה לעלות לתחנת הרכבת דרך רחוב בית יעקב שוקק החיים. לפתע עצרו אותי בחור גבוה ובחורה נמוכה בעלי מראה נח"לאי ואבוד למדי.
הוא: "סליחה, אולי אתה יודע איפה מחניודה?"
אני: "המסעדה?"
הוא: "כן."
אני: "תרדו במורד הרחוב הזה ותפנו ברחוב הבא ימינה."
שניהם: "אה…"
אני: "בעצם אתם יכולים לעלות גם ברחוב הזה ואז שמאלה ושמאלה. תוכלו לראות בדרך דברים מעניינים."
שניהם: "תודה…"
כבר הסתיו עכשיו*
פתאום גמר הקיץ רגעים למנות והנה באה עונת נדידת מצנחי הרחיפה. הם נודדים מארצות הקור לארצות החום, גונבים לציפורים את התרמיקות. בשבוע שעבר ראיתי איות צרעים ובקרוב יתחילו לעבור לנו מעל הקרחת גם שקנאים, חסידות, עיטים ועגורים. את האחרונים נשמע מרחוק קוראים זה לזה "גרוּס!! גרוּס!!" בלטינית. אני אוהב את העונה הזו.
את לא צריכה סיבה להיות עצובה
בקיץ יצא לנו לבקר בכמה מסעדות טבעוניות מוצלחות מאד, ידועות יותר ופחות. עליהן אני ממליץ לא רק לטבעונים, אלא גם לאוהבי אוכל באשר הם. אל תגיעו עם ציפיה לסטייק או קבב, השאירו את הציניות בתא הכפפות ותראו כמה מעניין וטעים. לא תטעמו דברים כאלה במקומות אחרים. ולא מדובר ב"נו, זה די דומה ל-X הלא טבעוני, אפשר לאכול את זה". לא, זה אוכל יפה וטוב שעושה לך להרגיש טוב. פיסית. להרגיש טוב עם העולם זה כבר משהו אישי שהציניקנים שבנו יקשה עליהם להתחבר אליו.
תפריטים טבעוניים שרוצים להתעדכן נשענים בדרך כלל על חומרי גלם עונתיים ולכן מחייבים יצירתיות של המטבח. זו גם אחת הסיבות שהתפריטים בטבעוניות השונות מאד שונים זה מזה, כך שלא הכל נראה אותו דבר.
טרטר טונה ואבטיח (מימין), וקרפצ’יו טונה עם פקורינו על המרפסת בקטניה
משחר נעורי אינני סובל את ג'יימי אוליבר. יחד עם זאת, השנה הצלחתי להתמכר לסדרה שלו, בה הוא נוסע עם ג'נרו קונטלדו הוותיק ברחבי איטליה ולומד מתכונים מסבתות איטלקיות. אחד הפרקים עסק בסיציליה והוא עורר בי תיאבון קשה לדגים, פירות ים ומתוקים. טיסה במחיר מציאה לעיר קטניה עם חברת שכר בולגרית (כן, אני יודע איך זה נשמע, אבל החוויה איתם היתה מצוינת) אפשרה להשקיט את הרעב. מלכת ה-AirBnB מצאה לנו דירה מרשימה בלב העיר וכך יצאנו לדרך רעבים ועמוסים בציפיות קולינריות.
בדרך כלל אני לא אוהב אינטראקציית יתר עם מלצרים, טבחים ושאר ספקי שירותי מזון ושתיה. אם הגורם שממול ידידותי, אני זורם עם זה, אבל לשיחות סרק אין לי סבלנות. ערב בהיר אחד לא מזמן בשוק מחנה יהודה סטיתי כהוגן מן המנהג, וכמו במקרים רבים, גם כאן הסטייה התפתחה כתוצאה מסטייה מתוכנית.
הרעיון היה לשבת ב"קרייב" לרגל הצבת שתי חביות של בירות שבט המוצלחות. תעלת הבלאומילך שהתפתחה ברחוב מול "קרייב" הוציאה את החשק ולכן המשכתי עוד מספר מטרים ברחוב והצצתי ב"הדקל", המסעדה המסתורית של קבוצת מחניודה.
