מימין תבשיל חורשף וחומוס, משמאל פוקצ’ות מקצועיות של מאפיית רז ומאחור הדבר האמיתי
לקראת סוף החודש הקודם, ובעולם שונה לחלוטין, היה לנו אירוע נוסטלגי מעניין. מוסד השוקרוט החורפי נפח את נשמתו מאז שהרזים השלימו את מהפך הטבעונות/צמחונות. אין יותר עם מי לדבר. בצר לי נאלצתי בשנה שעברה להכין בעצמי שוקרוט במינכן. זה לא פשוט להכין שוקרוט במינכן. לקח לי יומיים והרבה קילומטראז' רגלי כדי לסיים את הקניות הדרושות. היה קשה להחליט איזה בשרים להכניס לתבשיל מתוך המבחר האינסופי שבקצביות השוק.
קבוצת מחניודה ממשיכה לפתוח מסעדות, ישר כח! האחרונה שבהן היא "צמח", מסעדה צמחונית שנראה שפתיחתה הרגיזה כמה צדקנים, שיצאו מנקודת הנחה שהיא בדיחה על חשבון הצמחונים. בכתבה בחדשות 13 הסביר אסף גרניט על מינוף צורך שזוהה לכדי מסעדה, שהרי נתח השוק קיים ממילא. בסך הכל, נראה לנו לא בלתי הגיוני. אם האוכל טוב והמחיר סביר, למה לא? זה הזכיר לי שכשמשינה התאחדו לראשונה ירדו עליהם שהם עושים את זה בשביל כסף. תשובתם של חברי הלהקה היתה פשוטה והגיונית: מה אתם רוצים? זו העבודה שלנו! ביקורת זועמת שנכתבה על צמח ועל גרניט מבלי לבקר במקום ימים ספורים לפני בקורנו לא עשתה עלינו רושם רב ונגשנו לבדוק את הבשורה.
"אני רק רוצה ליידע אותך שבמסעדה מתנגנת מוסיקה בעוצמה גבוהה", יידעה אותי תחת אזהרה החיילת שרשמה את ההזמנה. לא נבהלתי, אבל ליתר בטחון הצטיידתי באטמי אוזניים.
מי אתה, האיש שמגיע בצהריים לשתות בירה בכל מיני מקומות שבהמשך נסגרים? האם בעלי מסעדות צריכים לדאוג כשרואים שאתה מתחיל להגיע? מה אתה כותב כל כך הרבה בזמן שאתה יושב שם עם הבירה? למה אתה תמיד לבד? ולמה אתה מגיע אחרי 14:00?
אז אני אסביר. קצת אחרי השעה אחת בצהריים מתחיל במשרד זמזום קל מלווה בתנועה ערה של הבריות. בהתחלה זה משהו לא ברור, שנשמע כמו עלעול בחבילת דפים, או חתול שהולך על עלים יבשים בחצר, ולאט לאט זה הולך ומתגבר ונעשה ברור והיסטרי: "ש-ו-ק-ו-ל-ד-!-!". אנשים מחפשים שוקולד כדי להשאר ערים, כדי להפסיק לנקר, כדי להשאר אופטימים, כדי לא להכנע לַכּבידה ולהגמז.
אנו שמחים לבשר על פתיחתה הרשמית של עונת אספרגוס הבר – עשב הליקוט היחיד שבאמת שווה את המאמץ (בלי להעליב אף עשב אחר). אמנם גבעולים ראשונים נצפו כבר בתחילת דצמבר ביער בן שמן, אבל רק עכשיו ניתן למצוא אותם בכמויות גדולות באזורים נמוכים יחסית. בשבוע שעבר עצרתי ביער שורץ רקפות בואכה י-ם, בו ליקטתי בעבר, ולמרבה השמחה תוך כרבע שעה אספתי צרור נאה וירקרק. שמחתי במיוחד לראות שלמרות הליקוט החוזר ונשנה, אוכלוסית האספרגוס ביער לא הצטמצמה, אלא נראתה אפילו משגשגת במיוחד.
סיקור חנויות ה"קונביני" המעולות – יש. שיטוט בשווקים המגוונים בערים השונות – יש. עכשיו תורן של המסעדות. הפוסט הזה מוקדש למסעדות המעניינות ביותר שיצא לנו לשבת בהן במהלך החודש שלנו ביפן!
מסעדות
"טבילת האש" נטולת האש הראשונה שלנו הייתה כבר בערב הנחיתה בטוקיו – סושי עם דגים נאים. חייבת להודות שזה לא ממש הקטע שלי ומעולם לא ניסיתי עד טוקיו, אך לרגל מיקומי הגאוגרפי החלטתי לשים בצד את ההרגלים שלי לטובת ניסויים קולינרים… כי אם כבר דג נא – אז שם.
