במסגרת ההתעניינות הגוברת במלאכות קדומות, באווירת האביב ולשמחתם של השכנים, החלטתי לנסות להכין פריקה בחצר. את החיטים שנשכחו בפאותיו של שדה קצור קצרתי במו אגודלי, ערמתי מעל שבבי עץ אלון ספוג ביין אדום שיובל נתן לי פעם והדלקתי. זה לא נדלק טוב כמו שהיית מצפה משבבי עץ שידלקו, ברם בסופו של דבר עלתה בערה קלה שעשתה את העבודה, ותמהיל ריחות נפלא של חבית יין וחיטה אפף אותי ואת רדיוס 100 המטרים.
מה נשתנה הלילה הזה? הכל השתנה השנה. פעם ראשונה בחיי אני "חוגגת" בזוג את החג. זה החג הכי משפחתי שזכור לי מבית הורי, לכן אני משתפת את מתכוני הכופתאות הרכות מבית אמא וגם את המצות הממולאות אותן נהגה להכין.
באחד האחה”צים שמתי במערכת את הדיסק .L.O.V.E, שהפיקו ג'ורג' מרטין והבן שלו, גיילס. חוויה חדשה, בדיוק כמו שהם הגדירו אותו. פתאום, כשהתחיל Octopus’s Garden, האינדיאנית הקטנה התחילה לרקוד. פייר, התרגשתי בלב. הצלחתי בתפקידי כמחנך. כשהשיר נגמר והיא המשיכה לרקוד הבנתי שיש לה אזניות והיא בעצם מאזינה למשהו אחר.
בהזדמנות אחרת, על הכביש מאי שם בדרכנו לאי שם, התחיל Lithium הנירוונתי וכמובן שהגברתי כדי להרגיש את הבסים היטב בכל הגוף.
"מה אתן אומרות על זה?", שאלתי את האינדיאניות בשמחה ובראש מִטלטל.
"אבא, אתה יכול להחליש בבקשה?"
שוב נכשלתי…
נו, לפחות הן עדיין אוהבות את העוגיות שאני מכין.
אבא שלי אלרגי לשבת בבוקר, שככה יהיה לי טוב. כבר ספרתי על ארוחות הבוקר שהוא מכין בשבתות, אבל לא ספרתי על העיטושים שלו. מתישהו בסביבות השעה 8:30 מגיע הראשון. הלה מוביל לרבע שעה של אפצ'ים שהולכים ונעשים מתישים ובסוף הסימפוניה אבא שלי עומד שפוף עם ממחטה ביד אחת וקיר ביד השניה, מנסה לשמור על עצמו עומד על הרגליים ולהחזיק את הקיר שלא יפול עליו.
איך עדיין לא חשבו על הפקת אנרגיה מאפצ'י? יש לזה פוטנציאל שיווקי לאנרגיה ירוקה. תרתי משמע.
בשעה מאוחרת מדי בשישי בערב נזכרה הצמחונית המאופצ'צ'ת שמתחשקת לה עוגת שמרים. לא חלפו 12 שעות ועל השולחן התגודדו שתי עוגות חמות וריחניות. המתכון של נטלי לוין (עוגיו.נט) היה מדויק והעוגות יצאו משובחות.
הצמחונית הכינה קובה-ניה ללא בשר ממתכון של מתן שופן לצ'יג קפטה. זה היה נורא. היה לזה טעם לוואי של שבולת שועל רטובה (טוב, זה לא מופיע במקור, היא אלתרה). אפיה קצרה בתנור, במקום טיגון בשמן עמוק, הפכה את זה לטעים למכביר. כמו קובה, רק בלי הבפנים של הקובה. קצת כמו הממולאים הריקים של שאול שקלי (ע"ע בראבא).
המתכון הזה פשוט מאד – מערבבים, יוצרים צורות ואופים. אז חשבתי לעשות משהו שאני כבר מזמן זומם (או מזמם זומן) – קובה פריקה, במקום בורגול.
למי שלא בעניינים, פריקה היא חיטה ירוקה עם טעם מעושן נפלא שלא כולם מתחברים אליו, אבל אני ממליץ מאד לנסות, גם אם אין אתם מהממהרים. אצלנו בבית אני היחיד שנהנה מפריקה ומשאר מאכלים מעושנים. הצמחונית לעולם לא תשכח לי את הטראפלס עם ויסקי מעושן ועם זאת, הקובות המעושנות הללו מוצאות חן בעיניה ובעיני האינדיאניות.
