לאור התקופתיות האחרונה, הצמחונית מעבירה את רוב ימיה בבית בישיבות עבודה ממוחשבות. מזג האוויר בחוץ נעים והיא מצאה פינה נוחה בגינה האביבית הפורחת. נוחה, אבל לא תמיד שקטה. כשהזיהום האקוסטי מגיע עד נפש בצורת טרקטורים, כלבים נובחים, מפזרי עלים ושכנות קולניות, היא חומקת הביתה לחדר מרופד עם דלת כבדה.
מנגולד הולך חזק בגינה של הוריי. אבא שלי זרע גם השנה כל מיני ירקות ומכל הזרעים יצא מנגולד. בתחילת העונה (חורף) יש הרבה נבטי מנגולד, אותם אפשר לגזום עם מספריים, או פשוט לעקור (ממילא יצמחו עוד עשרה על כל אחד שנעקר) ולהוסיף לסלט.
ביחד עם השום הירוק, שעונתו מסתיימת בתופים ובמחולות באמשים אלה ממש, אנחנו מבשלים עם מנגולד בכל הזדמנות, כשבמטבח נמצאים דלי או קנקן יעודיים עם מים ששומרים על העלים טריים. אבא שלי ממליץ לשמור את הדלי מחוץ לבית כדי שיהנה מהקור בלילה.
במסגרת ההתעניינות הגוברת במלאכות קדומות, באווירת האביב ולשמחתם של השכנים, החלטתי לנסות להכין פריקה בחצר. את החיטים שנשכחו בפאותיו של שדה קצור קצרתי במו אגודלי, ערמתי מעל שבבי עץ אלון ספוג ביין אדום שיובל נתן לי פעם והדלקתי. זה לא נדלק טוב כמו שהיית מצפה משבבי עץ שידלקו, ברם בסופו של דבר עלתה בערה קלה שעשתה את העבודה, ותמהיל ריחות נפלא של חבית יין וחיטה אפף אותי ואת רדיוס 100 המטרים.
מה נשתנה הלילה הזה? הכל השתנה השנה. פעם ראשונה בחיי אני "חוגגת" בזוג את החג. זה החג הכי משפחתי שזכור לי מבית הורי, לכן אני משתפת את מתכוני הכופתאות הרכות מבית אמא וגם את המצות הממולאות אותן נהגה להכין.
באחד האחה”צים שמתי במערכת את הדיסק .L.O.V.E, שהפיקו ג'ורג' מרטין והבן שלו, גיילס. חוויה חדשה, בדיוק כמו שהם הגדירו אותו. פתאום, כשהתחיל Octopus’s Garden, האינדיאנית הקטנה התחילה לרקוד. פייר, התרגשתי בלב. הצלחתי בתפקידי כמחנך. כשהשיר נגמר והיא המשיכה לרקוד הבנתי שיש לה אזניות והיא בעצם מאזינה למשהו אחר.
בהזדמנות אחרת, על הכביש מאי שם בדרכנו לאי שם, התחיל Lithium הנירוונתי וכמובן שהגברתי כדי להרגיש את הבסים היטב בכל הגוף.
"מה אתן אומרות על זה?", שאלתי את האינדיאניות בשמחה ובראש מִטלטל.
"אבא, אתה יכול להחליש בבקשה?"
שוב נכשלתי…
נו, לפחות הן עדיין אוהבות את העוגיות שאני מכין.
