חיטה ואש ותמרות עשן

wheat on fire1

במסגרת ההתעניינות הגוברת במלאכות קדומות, באווירת האביב ולשמחתם של השכנים, החלטתי לנסות להכין פריקה בחצר. את החיטים שנשכחו בפאותיו של שדה קצור קצרתי במו אגודלי, ערמתי מעל שבבי עץ אלון ספוג ביין אדום שיובל נתן לי פעם והדלקתי. זה לא נדלק טוב כמו שהיית מצפה משבבי עץ שידלקו, ברם בסופו של דבר עלתה בערה קלה שעשתה את העבודה, ותמהיל ריחות נפלא של חבית יין וחיטה אפף אותי ואת רדיוס 100 המטרים.

shlafim

(האדמה היא אפורה מתחת לשלפים)

wheat on fire3

wheat on fire4

בשלב הבא מוללתי את השיבולים החרוכות בכפות הידיים, הקפצתי בקערה ונשפתי על מנת להפריד את המוץ. זה עבד יפה, כמו בכתובים וכמו כן, גם כמעט התעלפתי מסחרחורת הנשיפות.

wheat on fire6

(היד השחורה)

"וואו," כתב לי דני, "תהליך כנעני. מעניין איך ייצא."

wheat on fire7

להפתעתי יצא לא רע בכלל. בהחלט עוד אחד מהניסויים הביזארים שעשיתי, אשר סיפק מעבר לסקרנותי, את יצר הפירומן הניאנדרטל שבי.

 

my first wooden spoon

שבבי העץ למדורה הגיעו מהכף הראשונה שגלפתי אך לאחרונה; משהו שאני זומם לעשות מאז שדן סיפר לי על הכפות שהוא מגלף. התחלתי לגלף גם תרווד ואני מתכנן להמשיך בתחביב הילדות הישן הזה שלי, הספקתי לשכוח כמה אני נהנה ממנו.

wheat on fire2

(הנה תמרה אחת)

פורסם בקטגוריה בית מלאכה, מאכלי מצור. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא חיטה ואש ותמרות עשן

  1. מאת דני‏:

    באמת מיומנות כנענית. מעצם הגדרתה, פריקה לא אמורה להיות שבורה? מה תעשה עם זה עכשיו?

  2. מאת עודד‏:

    לאו דווקא שבורה. הטעם מיוחד ורענן מאד, כי היא לא יבשה כמו המסחרית. היא נמצאת בקערית קטנה על השולחן ומיועדת לנשנושים.

  3. מאת דני‏:

    מעניין איזה עוד שימושים יש לה בצורה זו.

  4. מאת עודד‏:

    אם הייתי מנקה אותה מספיק טוב, הייתה יכולה להכנס לסלט, ללחם, להמעך ולהפוך לממרח

השאר תגובה