שפונדרה

אני הולך לישון: נכנס למיטה, קורא כדי להתעייף, המלים מתחילות לרקוד על הדף – יופי, אני שם. מכבה את האור, עוצם את העיניים ו… גורנישט. זה לא קורה. מסתובב, משנה תנוחה, סופר נשימות (4-7-8), הופך את הכרית לצד הקר, נודד במחשבות, עוד רגע זה קורה! Doh!!!

לעזאזל! אני מודע לכל רעש בסביבה: הקיפוד שהולך בחוץ על העלים היבשים, הכלב ממול שמתנער וקם לשתות, התנשמת שיצאה לצוד, העטלפים שמצאו עץ עם פרי, הברז שמטפטף, התינוק של השכנים, השעון בסלון, השעון במטבח, השעון שעל המקרר, הטיימר של הדוד (אני חייב לתלות עוד שעון…), האופנוע על הכביש הראשי, היתוש ליד התקרה, הרומבה שנטענת, הלול בקצה הרחוב והחמור מהצד השני של המושב… איך אני ארדם ככה?

מדליק את האור, צד את היתוש ועוד ארבעה חברים שלו, מסדר את השמיכה שתחזור אל תוך הציפה שלה, מכבה את האור.

אחרי שעה מבולגנת כזו הצמחונית נכנסת למיטה, עושה קצת רעש, מזיזה דברים, עוצמת עיניים ואחרי 20 שניות היא כבר ישנה. מעצבן!!!

Lying here and staring at the ceiling
Waiting for a sleepy feeling