עבורי מעדני בשר זה ציוד חיוני למקרר ולא משנה אם זה נקניק, בייקון, שינקן או כל דבר אחר שהתחיל בתור חיה ונגמר מעובד בתוך ניילון. כחלק מ"אביב העמים" הערבי החלטתי גם אני לנסות ליצור מספר מעדני בשר בעצמי.
הכנת מעדני בשר כוללת מספר תהליכים מרתקים וקשים לביצוע במטבח הביתי הממוצע. רובם כוללים כבישה, עישון, ייבוש, אמבט של נוזלים משונים ועוד. כלומר, מתכונים שבד"כ נעדיף להשאיר את הכנתם לאנשי מקצוע בעלי רתכת ועוקב של גנרטור. למרבה המזל ישנם גם מספר מעדנים שניתן להכין בקלות רבה במטבח הביתי ועל אלה נדבר כאן.
לכבוד יום הנישואין השלישי שלנו (של אשתי ושלי) החלטנו לצאת למסעדה. היינו באזור וושינגטון (DC) ולכן אחי לקח על עצמו את המשימה של למצוא מסעדה נחמדה באזור (משום שהוא מתגורר בוושינגטון). הוא המליץ על Logan Tavern. מסעדה עם מבחר גדול של אוכל, אלכוהול ואוירה נחמדה.
המסעדה נמצאת ברחוב 1423 בוושינגטון. הרחוב מלא בכל מיני מסעדות, פאבים, ברים, מכוני כושר, ובתי קפה אקסקלוסיביים. DC, הקיצור בו משתמשים תושבי האזור, קרובה מאוד להכיל 100% רווקים ורווקות אשר עובדים במשרדי הממשלה וכל מיני משרדים אשר תומכים במשרדי הממשלה. המשפט הקודם נאמר לשם העובדה שהבן שלי כנראה היה התינוק היחיד ברדיוס של 100 מייל. בכל פינת רחוב אנשים בהו בו כאילו נפל מהירח, או איך מייצרים ילד כזה מדהים. אני כבר מכור, אבל עצרו אותנו מספיק אנשים באמצע הרחוב והודיעו לנו שהבן שלנו באמת מדהים. טוב, בואו נחזור למסלול… המסעדה…
אני לא טיפוס של בתי קפה, נדיר למצוא אותי יושב בניחותא במקום ציבורי. ניחותא, מבחינתי, זה לבד או עם משפחה וחברים טובים בחיקו של טבע ירקרק. ציבוריות, איך לומר, דופקת לי את הניחותא. אבל כשכן מזדמן לי לשבת על קפה אני מתייחס אל הארוע כאל חוויה אנתרופולוגית. אני מרגיש שנזרקתי לתוך סרט של "הגיאוגרפי הלאומי" ושקיבלתי את תפקיד הקריין. בקטע הבא אנסה להעביר לכם את החוויה.
8 לפנות בוקר. עוד בוקר קשה אחרי לילה צמיגי עם אינדיאנית בת שנתיים, עקשנית כמו כתם של רימון על חולצה לבנה. מה יש לומר כשאין מה להגיד, ילדים זה שמיכה. חמודים, אבל מעייפים. אני מתמוטט ליד שולחן קטן בבית קפה באזור כפרי בעליל, מוציא כלי של כתיבה ומביט סביבי. בחוץ טרקטור חוצה שדה ובָרקע הברושים, שמי שרב חיוורים וכביש ראשי עם מכוניות שממהרות לפקק.
כשקיבלתי הזמנה לאירוע בלוגרים במתקן האוכל של הרזים, לא היססתי ושלחתי אישור אל איש היח"צ שלהם, אשר מתפקד גם כשף, ספק, מערבב וטוחן לעת מצוא. היתה זו ארוחת ערב רבת משתתפים ומרובת מנות. האם הארוחה עמדה בציפיות ובסטנדרטים שהמקום הציב לעצמו במשך שנות פעילותו? אתם מוזמנים להמשיך לקרוא ולגלות בעצמכם.
עם ההגעה למסעדת עודד מצאתי את השף עסוק במטבח ומסביבו מספר מנות בשלבי הכנה שונים ומשונים. למזלי זכיתי לגישה בלתי אמצעית למטבח במשך חלק גדול מן הארוחה וכך הייתי עד לתהליכי ההכנה הקפדניים ולחומרי הגלם האיכותיים ששימשו את השף להכנת המנות. חלק ממנות הארוחה היוו מחווה של עודד למספר מסעדות שביקרנו בחודשים האחרונים במסגרת פעילותנו כבלוגרים ושהרשימו אותנו במיוחד. על המנות נמנו סלט הסברסים האדומים עם לבנה של חג' כחיל, סלט העוף האסיאתי הפריך של אי-זוגי, אשר בארוחה זו הוגש בצורתו המקורית ובגרסה צמחונית, ושיא השיאים עבורי, סטייק הטרטר של יועזר בר-יין.
תמיד כשאני נכנס למתחם התחנה שליד נווה צדק אני נזכר בשיר הקטר ומתחיל לפזם אותו. שיר גדול שמדבר אל כל חובב רכבות בפוטנציה, אם כי בישראל אין סיבה אמיתית לחבב רכבות. לחובבי הבירות יש לעומת זאת סיבות רבות לחבב את המשקה הזה וגם בתחנה יש מקום ששם אותן במרכז.
בכל פעם שהגעתי אל המתחם תהיתי מה קורה על הגג הנישא של הבניין בצידם הדרומי של הפסים (ביתן מספר 8 על פי מספור הבניינים במתחם). פעם הצצתי בתפריט המוצג ליד גרם המדרגות המוביל למקום ששמו בעל הניחוח הגרוזיני הוא שושקה שווילי. ראיתי שם מבחר יפה של בירות. במיוחד משכה את עיני העובדה שהמקום כלל את הבירה המעושנת הנפלאה שלנקרלה בתפריט הבירות שלו. חשבתי שזה מעשה אמיץ מאוד ותכננתי להגיע לשם מתישהו. הבעיה היא שנותרתי נאמן לבורות המים המסורתיים שלי באזור זה של ת"א ולכן מעולם לא ביקרתי במקום.
