אחרי ארוחת יום הנישואין, אחי אמר שיש עוד מסעדה שצריך לנסות. במקרה הזה הלכנו רק שנינו עקב התפריט השערורייתי – רק סטייקים. שאלתי את אח שלי "מה זאת אומרת רק סטייקים? אין המבורגרים? אין עוף? אין דגים?" אז התשובה הייתה זהה לכל שאלה, לא, לא, ולא. רק סטייקים. אח שלי כבר היה כאן מספר פעמים ולא התאכזב. זו מסעדה לאוכלי בשר נטו. יש קצת תוספות כאן ושם, אבל הכל בשר.
אוכל במסיבת יום הולדת לילדים מהגן לא חייב להיות נחות, דוחה, בלתי מזין, משמין ולא טעים. אפשר גם אחרת.
האינדיאנית הגדולה שלנו הגיעה בשעה טובה למצווֹת גיל ה-4 וכיאה למסורת המשפחתית צויין המאורע בשלושה ארועים נפרדים. בחיק המשפחה, בחיק הגן ללא ההורים ובחיק הג'ימבורי עם ילדי הגן וההורים. מבולבלים? גם אנחנו היינו. הארוע המשפחתי היה צנוע, חביב ועם אוכל ביתי טוב. שני האחרים כללו ממתקים, מיצים ממותקים ותת-אוכל, כמו לחמניות עם נקניקיות מהסופר וחטיפים משקית. ניסיתי למנוע את זה. אחרי הכל אני האבא של כלת השמחה, כן? שאלתי למה צריך לאכול את הג'אנק הזה והתשובה שקיבלתי היתה: "זה מה שילדים אוהבים. אם תביא משהו אחר, אף אחד לא יאכל". ובאמת בכל אחד מהיומולדתים (יומולדוֹת?) של ילדי הגן נערכה חלוקת נקניקיות בלחמניות. לפעמים היה קטשופ, פעם אחת הופתעתי לראות כרוב כבוש (שנשאר סגור, כי איזה ילד אוכל כרוב כבוש?) ובפעם אחרת התחלתי לבכות מהתרגשות כשראיתי טבסקו. אבל מעולם לא ראיתי חרדל, לא מיונז, לא בצל, לא חמוצים, לא עגבניה ובטח שלא נקניקיות אמת. "כי זה מה שהם אוכלים". הכנקניקייתם? מיד נברר.
(אוכל איכות. השמחה לילדים?)
עבורי מעדני בשר זה ציוד חיוני למקרר ולא משנה אם זה נקניק, בייקון, שינקן או כל דבר אחר שהתחיל בתור חיה ונגמר מעובד בתוך ניילון. כחלק מ"אביב העמים" הערבי החלטתי גם אני לנסות ליצור מספר מעדני בשר בעצמי.
הכנת מעדני בשר כוללת מספר תהליכים מרתקים וקשים לביצוע במטבח הביתי הממוצע. רובם כוללים כבישה, עישון, ייבוש, אמבט של נוזלים משונים ועוד. כלומר, מתכונים שבד"כ נעדיף להשאיר את הכנתם לאנשי מקצוע בעלי רתכת ועוקב של גנרטור. למרבה המזל ישנם גם מספר מעדנים שניתן להכין בקלות רבה במטבח הביתי ועל אלה נדבר כאן.
לכבוד יום הנישואין השלישי שלנו (של אשתי ושלי) החלטנו לצאת למסעדה. היינו באזור וושינגטון (DC) ולכן אחי לקח על עצמו את המשימה של למצוא מסעדה נחמדה באזור (משום שהוא מתגורר בוושינגטון). הוא המליץ על Logan Tavern. מסעדה עם מבחר גדול של אוכל, אלכוהול ואוירה נחמדה.
המסעדה נמצאת ברחוב 1423 בוושינגטון. הרחוב מלא בכל מיני מסעדות, פאבים, ברים, מכוני כושר, ובתי קפה אקסקלוסיביים. DC, הקיצור בו משתמשים תושבי האזור, קרובה מאוד להכיל 100% רווקים ורווקות אשר עובדים במשרדי הממשלה וכל מיני משרדים אשר תומכים במשרדי הממשלה. המשפט הקודם נאמר לשם העובדה שהבן שלי כנראה היה התינוק היחיד ברדיוס של 100 מייל. בכל פינת רחוב אנשים בהו בו כאילו נפל מהירח, או איך מייצרים ילד כזה מדהים. אני כבר מכור, אבל עצרו אותנו מספיק אנשים באמצע הרחוב והודיעו לנו שהבן שלנו באמת מדהים. טוב, בואו נחזור למסלול… המסעדה…
אני לא טיפוס של בתי קפה, נדיר למצוא אותי יושב בניחותא במקום ציבורי. ניחותא, מבחינתי, זה לבד או עם משפחה וחברים טובים בחיקו של טבע ירקרק. ציבוריות, איך לומר, דופקת לי את הניחותא. אבל כשכן מזדמן לי לשבת על קפה אני מתייחס אל הארוע כאל חוויה אנתרופולוגית. אני מרגיש שנזרקתי לתוך סרט של "הגיאוגרפי הלאומי" ושקיבלתי את תפקיד הקריין. בקטע הבא אנסה להעביר לכם את החוויה.
8 לפנות בוקר. עוד בוקר קשה אחרי לילה צמיגי עם אינדיאנית בת שנתיים, עקשנית כמו כתם של רימון על חולצה לבנה. מה יש לומר כשאין מה להגיד, ילדים זה שמיכה. חמודים, אבל מעייפים. אני מתמוטט ליד שולחן קטן בבית קפה באזור כפרי בעליל, מוציא כלי של כתיבה ומביט סביבי. בחוץ טרקטור חוצה שדה ובָרקע הברושים, שמי שרב חיוורים וכביש ראשי עם מכוניות שממהרות לפקק.
