במהלך חג הסוכות משפחת אשתי ואני התארחנו בצימר בצפון. החופשה כללה טיול, ארוחה "על האש" וביקור במוזיאון המכוניות בא"ת תפן, ובין לבין מצאנו את הזמן לבקר ביקב. היקב נמצא בכפר ורדים ושמו יקב גוסטבו אנד ג'ו (Gustavo & Jo Winery). היקב הוא יקב בוטיק ולכן כמה ימים לפני הביקור דיברתי עם בעל היקב לגבי אירוח הקבוצה וטעימות. ביום הביקור קיבלתי הוראות מדויקות איך להגיע לבית היקב. למרות שזהו יקב קטן, הופתעתי שאין שלט על הימצאותו בכפר.
בהמשך לאירוע ההשקה של שבוע בירה 2011 הוזמנו להשתתף באחת הסדנאות בנושא בירה שנערכו במרכז האירועים של כפר המכביה ובתערוכת הבירה הגדולה שבעקבות הכנס. אחרי אירוע ההשקה המרשים, שאותו החמצתי בגלל שנאלצתי לסבול בבר האויסטרים של קה-דה-ווה, האם האירוע עצמו ענה על הציפיות?
הסדנאות
הודות לכך שהגעתי מוקדם יחסית הצלחתי להיכנס אל סדנא נוספת וכך הרווחתי מן ההפקר. הסדנאות פנו בייחוד לקהל המקצועי וכללו סדנאות מקצועיות, כמו פגמים בבירה וחשיבות המים בייצור הבירה. היות ואותי מעניין בייחוד הפן הבינלאומי-תרבותי של התעשייה, השתתפתי בשתי סדנאות שעסקו בבירות לאומיות.
ארוחה אלזסית טיפוסית: שוקרוט גארני ובקבוק יין לבן מקומי מצונן
במזרחה של המדינה הנקראת צרפת ישנו חבל ארץ לא גדול ושמו אלזס. גרמניה וצרפת התקוטטו במשך דורות רבים על חבל ארץ זה וכתוצאה מכך הקולינריה שלו ספגה השפעות משני הכיוונים. באלזס נוצר חיבור מרתק של שני המטבחים וניתן למצוא במטבחיה מספר קלאסיקות בישול. שוקרוט כבר אמרנו?
מיקום גיאוגרפי משחק תפקיד חשוב בהתפתחות הקולינרית של ארצות וחבלי ארצות. אלזס מהווה דוגמה קלאסית לכך בהיותה קרועה תרבותית בין גרמניה וצרפת. פוליטית אלזס שייכת כיום ללא עוררין לצרפת, אבל זהו אחד המחוזות הצרפתיים הבודדים ששמרו על שפה מקומית ייחודית, אשר קרובה מאוד לדרום-גרמנית. בערים רבות באלזס ניתן לראות עדיין שלטי רחוב הנושאים את שם הרחוב בשתי שפות: בצרפתית ובאלזסית.
רחוב חזיר הבר ורחוב הגרזן – בשתי שפות חיי לילה סואנים בשטרסבורג
בעבר התארחתי עם קבוצת גרמנים בעיירה האלזסית סלסטאט (Sélestat). במהלך הביקור התארחנו בבית העירייה המהודר ושמענו נאום של ראש העיר (אשר לבש עניבה עם ציורים של סנופי), בו הוא דיבר על היחסים עם השכנים במזרח –הגרמנים, ועם השכנים במערב – הצרפתים. היה זה אירוע משעשע מאוד שאחריו שמנו לב שמדריכנו הקשיש ולבוש העניבה לובש שלייקעס עם ציורים של דאפי דאק. כנראה יש להם משהו עם דמויות מצויירות באלזס.
בשבוע הבא יערך בכפר המכביה שבוע הבירה הבינלאומי הראשון, שיארך 3 ימים – שבוע קצר…
לא מעט כתבנו בשפונדרה על השינוי לטובה שחל בשנים האחרונות בעולם הבירה הישראלי. מבשלות בוטיק של בירה צצו כמטריות בגשם וחלקן גדלו, התמידו והפכו לשם דבר בסצנת הבירה בארץ. הלוגם הישראלי יודע להעריך את הבירה שלו והרבה פרגון ניכר לתוצרת הישראלית. כמו חובבי בירה אחרים, אנחנו שמחים ומודים על כל אירוע שעוסק בבירה מקומית וכמהים לטעום את היצירות החדשות, פרי אמני בירה מאיזור חיוג 972.
ביומיים הראשונים של הכנס תוכלו להשתתף בסדנאות טעימה ובישול בירה ולשמוע הרצאות על נושאים מעניינים בעולם הבירה. רוב הסדנאות הן בסיסיות אך עם מגע מקצועי, כדי שתתאמנה לקהל הרחב.
במסגרת האירוע תערך תחרות טעימות של בירות מישראל, מהעולם וגם מחו"ל. נוכחותם של קודקודי בירה מהעולם תעזור לחשיפה גדולה יותר של יצרני בירה ישראלים בארץ ובעולם. התחרות פתוחה רק לעתונאים. בתחרות לא תהיה השוואה בין בירה לבירה, אלא כל בירה תקבל את הניקוד שלה. המדדים שיבחנו הם: מראה (קצף וצלילות), ניחוח וטעם (מרירות, איזון טעמים ואיכות שתיה).
בערב האחרון של הכנס וביום שאחריו יפתח לקהל הרחב יריד טעימות בירה בו יוצג מגוון רחב של בירות ישראליות ובירות מיובאות.
שבוע הבירה הבינלאומי הראשון יתקיים בתאריכים 10-12 באוקטובר, במלון כפר המכביה ברמת גן.
ההשתתפות בכנס היא בתשלום לחצי יום, יום או יומיים, כמפורט באתר הכנס.
עלות הכניסה ליריד הטעימות היא 35 ₪ בלבד והיא כוללת שתי טעימות בירה.
לכנס יש גם עמוד פייסבוק.
לרגל הצגת הכנס וקידומו הוזמנו לערב במסעדת Porter and Sons הזכורה לטובה.
בשפונדרה אנחנו מאד משתדלים שלא לפרסם ביקורות רעות על אירועים ומקומות שביקרנו בהם. הצמחונית אמרה לי פעם שאם אין לי משהו טוב להגיד על מישהו, עדיף שלא אומר כלום. אם הוזמנו לכתוב על בית אוכל והיתה חוויה קטסטרופלית התנצלנו והסברנו למזמינים שעדיף שלא נכתוב. ובכל זאת, באירועים שאנחנו מסקרים אפשר לפעמים, בין השורות, להבין ממה נהנינו פחות. הפעם החלטנו לחרוג ממנהגנו למען בריאות הציבור.
באותו ערב נטול מזל נסענו הצמחונית ואנכי למושב אמירים. זהו המושב הראשון בארץ שהוקם על ידי צמחונים אידיאולוגים. אחת הארוחות הכי טובות שאכלתי בחיי היתה במסעדה באמירים לפני הרבה מאד שנים ומאז יש לי סימפטיה למקום. באותה ארוחה הייתי מופתע ומוקסם מכמה טעים יכול אוכל צמחוני בלבד להיות. וכך, עם השנים, המשכנו לפקוד את המקום ואת מסעדותיו המרובות.
חקרנו במרשתת באיזה מסעדות האוכל לא נראה משעמם ומצאנו על פי התפריט את מסעדת סטפ'ס (Stupps). הזמנו והגענו. בכניסה קידם את פנינו שלט האזהרה "כשר למהדרין", שאיכשהו פספסנו באתר המסעדה. אני כבר הייתי בדרך חזרה לאוטו כשהצמחונית העלתה טיעון משכנע, מה כבר יכול להיות לא כשר באוכל צמחוני? נכנסנו בכל זאת.
