שקלוט זה מוגש כשרות לציבור. הוא נכתב עבור החמישיה הקאמרית. אשמח לדעת מי כתב אותו.
אגב, זה 153 מילה:
אין מילים לתאר את מה שקרה כאן היום. כשדבר כזה קורה אין מה להגיד. המילים נתקעות בגרון. אי אפשר למצוא מילים. ביום כזה המילים כמו נגמרות. האלם, השתיקה, הדומיה, העוגמה. אין מילים לתאר את העצב. אין מילים לתאר את… התוגה. אין. אין מילים. רק דממה. שתיקה. ביום כזה אין מילים. רוצים לדבר, אבל צריך רק לשתוק. רוצים להגיד, אין מה להגיד. אם השתיקה היתה מילים, הייתי שותק. אם המילים היו שתיקה, הייתי נאלם דום. אבל אין מילים. אי אפשר לדבר. מה נגיד? מה נאמר? מה אפשר להגיד כשאין מילים? כשהמילים נגמרות יש רק שתיקה וכל מילה מהדהדת בשקט הנורא. העצב, היגון, דמעה, גרון ניחר. רוצים לדבר ואין מילים. צריך לומר ואי אפשר כי אין מילים. ואולי ביום כזה לא צריך לדבר. לא צריך לומר דבר. אפשר לשתוק. אפשר רק לדמום. אי אפשר לדבר. מה שלא נגיד יהדהד בשתיקה. מה שלא נאמר נגיד באלם של דממה. מילה, ואין, רוצים, ואי, אפשר, ולא, מילים, ואין.
– תקראי לי עוד פעם את השורה האחרונה.
— "באלם של דממה. מילה, ואין, רוצים, ואי, אפשר, ולא, מילים, ואין."
– כמה זה יצא?
— 420 מילה.
