לפני די הרבה ימי הולדת קיבלתי מיהל שש כוסות יין דקות ושוות בקרטון כחול, שהצלחתי לשמור לא מעט שנים, למרבה ההפתעה. זכוכית זה שביר ואם אני בסביבה, או-הו! (או-הו זו מילה אחת או שתיים? לא חשוב…)
עם הסוביניר הגיעה ברכה, כמיטב המסורת ואני מצטט:
… כמה כללים:
– כוסות יין שוטפים ישר אחרי הארוחה (לא מחר בבוקר, כי אחרת הסד"כ נגרע)
– כוסות יין הן לא מכשיר לאימון שרירי האצבעות. – אל מול עיניו המשתאות שברתי פעם כוס דקיקה בשתי אצבעות
– זכוכית זה טעים, אך יש דברים יותר טעימים לנגוס בהם.
לקח לי זמן למצוא את ברכות יום ההולדת שקבלתי מיהל ואני חייב לומר שזכרתי את זה אחרת. אני די בטוח שהיתה לנו שיחה על זה אחרי כמה שנים לגבי הפקת לקחים, כי די מהר גילינו שהכוסות נעשות אפילו שבירות יותר כשאתה שוטף אותן אחרי ששתית בהן יין, מה שגורם באופן מצער ובלתי נמנע לסד"כ להגרע.
ואמנם…
במו ידיי מלאות הסבון גמזתי את כוס היין הנורמלית האחרונה שלי. בסדר, לגרוויטציה גם היתה יד בעניין. אבל חוסר הזהירות שלי, יד הגורל ובקבוק יין עזרו.
אצלנו במשפחה יש מסורת של הרס כוסות יין בארוחות חג. תמיד מישהו מפיל כוס בשעת ניסיון להגיע אל משהו על השולחן ואז נשמעת התלונה החוזרת "אוי, כוסות היין הגבוהות האלה…".