“איזה ילד זה ששון!
זה לא ילד קונפקציה, זה ילד עבודת יד, תאמין לי. מה הוא רצה בחיים נתתי לו:
יום אחד אמר "רוצה אילת", שלחתי אותו לאמריקה. התחשק לו אופנוע, קניתי לו אוטו. עוד לא היה תינוק, אמרו "צריך מוצץ דחוף לששון", רצתי על המקום, קניתי לו חצוצרה.
העיניים שלי זה ששון, תאמין לי.”
(הגשש החיוור, חתונת הדמים / יוסי בנאי)
איזה ילד זה אורן!
עוד לא היה בן שנתיים, אמרו "צריך לדעת לספור", רצתי על המקום, הכנתי לו שרשרת עם מספרים בעברית וערבית.
(העץ הוא שלטית מקומטת – זה שנראה כמו צאלון וסיגלון, רק עם פרחים צהובים)
הרעיון עממי מפינטרסט (עִנְיָנַעַץ?).
לקחים לפעם הבאה:
– קודם לקדוח, אחר כך לצרוב עם זכוכית מגדלת, יען כי חום הקידוח מורח קצת את הפחם
– לא לקדוח בעץ ירוק (טרי) עם מברגה, את/ה עלול/ה לשרוף לה את המנוע Doh!
– ביוטיוב יש סרטוני הדרכה לפירוק ותיקון מנועי מברגות שרופים
(גם וגם)
לשאלתו של דן: “זה עם זכוכית מגדלת?! מצ’וגע, למה לא עם מלחם?”
עניתי: “יותר נחמד לי, מחזיר אותי לגיל 4”
נהניתי מכל רגע.
באמת יצא יפה. אורן משחיל בשמחה את חרוזי העץ ובמיוחד משחרר אותם מהשרוך ומפזר אותם בכל החדר. הם מתגלגלים מצוין