עלים חדשים

עלים הם לפעמים געגועים לטעם. גם עלים שאינם עשבי תבלין יכולים לשמש אותנו בהכנת אוכל טעים. עלי גפן, למשל אפשר למלא או לקצוץ ולהשתמש בהם כתבלין, בדרום South America ממלאים עלי תירס ומבשלים או אופים וכולנו יודעים מה קורה לעוגיות אגוזים שמוסיפים להן תיבול של עלי מריחואנה.

(המרענן הלא רשמי של הקיץ)

Vin de Pêche

על הסנטה רוזה שלנו גדל השנה שזיף אחד גודד ובלמוד. אחרי היבול הכבד (והריבה הנהדרת) של השנה שעברה, מגיעה לו חופשה של עץ סירוגי. מה גם שהוא נראה קצת עייף ושמתי לב שלאחרונה הוא קצת גורר רגל. את העלים הצעירים שהחלו להופיע באביב (ועדיין מבצבצים) ואת עלי עץ הנקטרינה הסמוך אפשר להטביע ביין ובכך להעניק לו טעם שקדים עדין.

(נקטרינה/אפרשזיף)

בצרפת משתמשים בעלי אפרסק צעירים, אבל גם לעלי השזיף והנקטרינה יש טעם שקדי, כמו לשקד שבליבת הגלעין שלהם. את הטעם השקדי הזה ממצים ביין ומגישים בכוס מלאה בקרח. יופי של מחיה-הרוגי-תמוזים. בדומה לסנגריה, Vin de Pêche הוא יין מחוזק ומתובל ואם תרצו, אפשר להוסיף לו קליפת תפוז, מסמרי ציפורן וקינמון.

אמל"ח

צרור בריא של עלי אפרסק/שזיף/נקטרינה לא מרוססים (העדיפו עלים צעירים בצבע ירוק בהיר, שכן הם עדיין נטולי מרירות)

2-3בקבוקי יין אדום יבש/רוזה/לבן, כאלה שאתם מוכנים לשתות גם בלי תיבול

חצי כוס סוכר (אני מעדיף דמררה)

חצי כוס ברנדי או וודקה

תו"ל

שוטפים את העלים מהאבק והחול של גשמי האביב.

בצנצנת גדולה מערבבים את כל המרכיבים ולא מתעצבנים שהסוכר לא נמס מיד.

מאשפזים במקרר לשבועיים, מערבבים מדי פעם ובאותה הזדמנות מותר גם לטעום. טעם השקדים יתחזק עם הזמן.

מסננים את היין מהעלים ושומרים במקרר.

מר לכם מדי? הוסיפו אבקת סוכר כאוות.

(כן, אלו קוביות קרח בצורת דולפינים. תודה להילי והגר!)

מגישים בכוס מלאה בקרח ובסוף השלוק עושים "אהה…" של "זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו".

גבינה צלויה בעלה לימון

את הפטנט האיטלקי הפשוט הזה ראיתי כבר בכמה מקומות. שוטפים עלי לימון טריים ואורגנים, מקפלים בכל אחד פרוסה של גבינה, תופרים את הקצה בקיסם, זולפים שמנ"ז ומניחים על המנגל או על מחבת לכמה דקות.

מוצרלה היא ברירת המחדל הדיפולטית, אבל אני אוהב להשתמש גם בגבינה הצ'רקסית, שאמנם לא ניתכת בקלות, אבל טעמה תמיד נוטה לעוד.