ארוחה טובה מתחילה אצלי בגיחה לגינה וליקוט עשבי תבלין.
מהתמונה נעדרים מליסה, שטרם התאוששה מהחורף, לוונדר משונן, שעדיין צעיר מדי, שמיר, עירית בצלית ועירית שומית, ששכחתי ומרווה משולשת, שאני שומר לתה. עם קץ החורף, הבזיליקום יחזור בקרוב לרפרטואר.
כולם חבריי הטובים וכשהם נמצאים במטבח, הם נותנים לי רעיונות. עכשיו זה זמן טוב לקנות שתילים ולשתול בגינה.
כל העניין לא היה צץ בכלל לולא החליטה הצמחונית יום בהיר אחד שטבעונות זה יותר מתחשב מצמחונות. היא לא צפתה בהרצאה של גארי יורופסקי, אבל קראה הרבה יותר מדי כתבות בנושא המדובר. כציניקן חובב בשר, קשה לי להצטרף לנחמדות הזו ועל אף חיבתי הרבה לבעלי חיים, אני חוטא באכילת חלקם ובלי יותר מדי נקיפות מצפון. סליחה. בישול טבעוני מוצא פתרונות יצירתיים ומעניינים להחלפת מוצרים מן החי ומכיוון שאני אוהב ללמוד על ולשחק עם אוכל, הסיפור הזה נראה לי מסקרן ביותר. נזכרתי לא מזמן בהודעה שנמצאת בתחתית תיבת הדוא"ל הנכנס שלי מאז ספטמבר 2010, בה קיבלתי מתכון לעוגת תפוחים מחברה שלי, ברברה, שגרה בארה"ב הברית המאוחדות של אמריקה. החלטתי שזו ההזדמנות לנסות אותה סוף סוף, וכדי שלא אאלץ לאכול את כל העוגה השלמה לגמרי בעצמי, החלפתי בעורמה ביצים בתחליפים טבעוניים. וכך אפיתי בכוונה תחילה את העוגה הטבעונית הראשונה שלי, שיצאה דחוסה במקצת, אבל טעימה למכביר. שלא תטעו, אין לי כוונות טבעוניות, אני קורא ולומד על טבעונות בשביל ובזכות הצמחונית שלי, אבל גם בשביל העניין הקולינרי.
היום אני נפרד מחברה ותיקה, חברת אמת. הכרנו לפני כ-13 שנים ומיד נשביתי בקסמיה וביופיה. החברות בינינו היתה אמיצה וידענו לחזק אחד את השניה, בעיקר בזמנים הקשים. היא היתה החצי השני שלי. כשהיינו ביחד לא הסתכלתי על אחרות, המחשבה אפילו לא חלפה בראשי. לא הייתי מחליף אותה באחרת. שמרתי עליה כבבת עיני והיא ידעה ללחוש לי סודות מתוקים ולהרגיע אותי כשהייתי נסער. כשנשקתי לה הייתי בעננים, לא היה מאושר ממני.
ואז, רגע אחד של חוסר תשומת לב, שניה של היסח הדעת והמכה שניחתה עליה היתה מכת מוות. אי אפשר היה עוד להציל אותה. כן, הרגתי אותה. זו היתה פשלנות רושעת ואשמתי המלאה. חוסר אחריות משווע! ועכשיו מאוחר מדי, היא איננה עוד.
אני מצטער, אהובתי. סלחי לי, היכן שלא תהיי.
לא אשכח אותך לעולם.
ומהיום אאלץ לשתות קאיפיריניות בכוס אולד פשן.
העסק הזה מתחיל למכר. זהו סופה"ש השני ברציפות שאנחנו יוצאים לדרכים בהרי יהודה ונוסעים בין מוקדי בערה קולינריים. הפעם בתוכנית: קפה ועוגה, הפנינג בירה וארוחה ערבית אוטנטית.
מימי'ס – גבעת ישעיהו
בפעם הקודמת לא תכננו היטב את הזמנים וכך החמצנו את שעות הפתיחה של מוקד ההתרחשות היחיד בפסטיבל האוכל, בו ביקרנו פעם אחר פעם. מאז שמענו לראשונה על קונדיטורית מימי'ס לפני יותר משלוש שנים אנחנו לא יכולים להתעלם ממנה אם אנחנו בסביבה. אם כבר מדברים על התמכרות… אחרי השכמה קשה בבוקר שבת (זה לא נעשה קל יותר בסופי שבוע) החלטנו להתחיל עם מעין ארוחת בוקר של קפה ועוגה במעוז האפיה של גבעת ישעיהו.
הגליון הראשון של הארץ שלנו יצא בשנת תשי"א, ב-31.1.51, והוא עלה 75 פרוטות. מכרך א', שאוגד בתוכו את גליונות 1-35, הצלחתי לדלות בקושי רב רק שתי כתבות הקשורות באוכל:
גליון מספר 2, 7.2.1951
שמעון צבר משרכך רגליו ברחבי ארצנו בחיפוש אחר פתרון לחידה אבולוציונית ממדרגה ראשונה, מהו מקורו של הדג הידוע – פילֶה? הסיפור מתחיל לאט כמו פינתו של גדעון רייכר עם “אצה רצה גברת כהן למשרד הפנים בג’בל פלפילה וכו’ וכו’” ומקבל תפנית משעשעת בעלילה עם הגיעו לירושלים בחיפושים אחרי פרופיסור.
