הגליון הראשון של הארץ שלנו יצא בשנת תשי"א, ב-31.1.51, והוא עלה 75 פרוטות. מכרך א', שאוגד בתוכו את גליונות 1-35, הצלחתי לדלות בקושי רב רק שתי כתבות הקשורות באוכל:
גליון מספר 2, 7.2.1951
שמעון צבר משרכך רגליו ברחבי ארצנו בחיפוש אחר פתרון לחידה אבולוציונית ממדרגה ראשונה, מהו מקורו של הדג הידוע – פילֶה? הסיפור מתחיל לאט כמו פינתו של גדעון רייכר עם “אצה רצה גברת כהן למשרד הפנים בג’בל פלפילה וכו’ וכו’” ומקבל תפנית משעשעת בעלילה עם הגיעו לירושלים בחיפושים אחרי פרופיסור.
כהרגלנו משכבר הימים יצאנו לדרך ביום שישי סגרירי למדי, אבל אביבי, כדי לבקר בפסטיבל אוכל כפרי נוסף במטה יהודה – ה-13 במספר. את מימי החמצנו הפעם בגלל בלבול בתכנון הזמנים, אבל למרות זאת נהנינו מבירה טובה, יין טוב ולבסוף ארוחה איטלקית-קוצ'ינית בקיבוץ.
אני אוהב ימי שישי מעוננים. ביום שישי הרבה אנשים עסוקים בהכנות לסופה"ש ועננים מונעים מאלה שלא עסוקים לצאת לטבע. מושלם. על פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה כתבתנו כבר מספר פעמים בעבר ולכן אין צורך לתאר שוב את החודש המרהיב הזה. נציין רק כי זה המקום והזמן לאכול מאכלי עדות (לחובבי הז'אנר), לטעום יין ולשתות בירות בוטיק. כמובן שלטבע הפורח יד ורגל באטרקטיביות של האירוע. הכנו תוכנית פעולה כללית למקומות אותם רצינו לבקר, אבל בסופו של דבר זרמנו עם מה שרצינו.
בכניסה לשוק בעכו עמד פעם רוכל קשיש וצעק "תורמוס! תורמוס!". עד אותו יום בו נפגשנו לא ידעתי שתורמוס גם אוכלים ועל כן שאלתי אותו בעזות המצח האופיינית לי אם הוא לא התכוון במקרה לחומוס. הנ"ל הסתכל עלי והמשיך לצעוק "תורמוס! תורמוס!". בחנתי מקרוב את תלולית הגרגרים שעל דוכנו וראיתי שאכן מדובר בגרגר שאיננו אותו חומוס מוכר וידוע. דומה, אך שונה.
כפי שבוודאי שמתם לב, החורף מתחיל להתעייף ופריחת התורמוסים כעת בשיאה. מורדות ההרים והשדות בצפון הארץ מוכתמים במרבצי סגול מרשימים של תורמוס ההרים (Lupinus pilosus), ובמרכז שולט התורמוס הארצישראלי (Lupinus Palaestinus), הלבן-תכלכל.
בשנה שעברה קשה היה להחמיץ את ההייפ סביב מסעדת "עזורה" במיקומה החדש יחסית בכיכר השש-בש שליד השוק העיראקי. דווקא ביקורת קטלנית ששמעתי בארוחת הצהרים המשפחתית בשבת שכנעה אותי סופית לדגום את המקום.
יום עבודה קצר ופגישה אצל רופא השיניים בעיר סיפקו הזדמנות מצוינת לקיים את האיום. חג פורים בעיה"ק סיקרן גם הוא, אם כי חששנו מעומס באזור השוק בגלל מטיילים רבים. בסופו של דבר רכבת התקלה הביאה אותנו בשלום ובבטחה ליעדנו, אשר לא היה עמוס במיוחד בקונים (ובמוכרים לצורך העניין), אבל היה עמוס במחופשים. היום שמתי לב לראשונה לכך שלעיתים קרובות לא קל לזהות בירושלים מי מחופש בפורים ומי נשאר במראה הטבעי. בכל מקרה, אווירת קרנבל עליזה שררה בשוק, כל עוד לא היה צורך לנהוג במכונית או לנסוע באוטובוס על רחוב אגריפס ימח שמו (אם כי ניתן למצוא בו אתרי קולינריה מעניינים).
