הנה עוד מקום שפוי שכדאי לכם להכיר. בטכניון, אותו מיקום במרחב עליו אמרו ששם נפגשות כל העקומות עם כל המרובעים, קיים משטר בירות חיובי ביותר. אם ספרתי נכונה, יש בפאב החונטה – מסבאה סטודנטיאלית (כך התפריט) כ-12 בירות מהחבית ותפריט אוכל קצת יותר מבסיסי. דווח לי כי בדיוק עכשיו יש מעבר ספקים מטמפו לקוקה קולה, אז צפויים שינויים בבירות (אולי גינס באופק? גינס?). בינתיים, במקום גינס מגישים שם סלרה סטאוט, הבירה הסמיכה הנהדרת מקיבוץ גניגר, עם טעם בולט של קפה.
את הלחם הזה טעמתי אצל אמירה רובין מראש פינה והתאהבתי בו מיד. ידעתי שאני הולך להכין כזה ובהקדם. מניתוח הטעמים, הצבעים והצורות רשמתי לי את המרכיבים הפוטנציאליים ושחזרתי בבית משהו דומה, אך לא מאד שונה. הפריסה הדקה חשובה מאד לטעם, אז אל תתעצלו.
קיבלתי במתנה מספרד שוקולד מעולה, אחד הטובים שיצא לי לאכול. ממליץ מאד לחפש אותו.
(התמונה מאתר החברה)
כמו כן, שימו לב לעמוד המתכונים של החברה. התרגום באדיבות גוגל.
אתם על כרם מהר"ל שמעתם? מסופקני. זה מושב שנמצא בחלקו הדרום מערבי של רכס הכרמל ושייך למועצה האזורית חוף הכרמל, 11 דקות נסיעה מצומת פורידיס. בסמוך אליו, בתוך לוע הר געש קדום בנחל מהר"ל נמצאת חוות מקורה, חווה חקלאית שקיימת עוד מהמאה ה-19 ושב-30 השנים האחרונות מתמחה בגידולים אורגנים. בכניסה לחווה עומד בגאון יקב אמפורה, בתוך מבנה אבן שתוכנן על ידי אדריכל איטלקי בשיתוף עם אדריכלית ישראלית ובאופן מרשים למדי גם נראה ככה. הוזמנו לביקור ביקב ושמחנו על ההזדמנות לטעום שוב (יובל ביקר שם לפני שנה) את היינות המיוצרים בו.
אם היו עושים סולם אבולוציוני של אוכל, אוכל של בית חולים היה במקום אחד מתחת לאוכל צבאי – כלומר, בתחתית. זוהי כנראה צורת הקיום הנחותה ביותר של אוכל, אם כי בתחום התברואה האוכל הצבאי נותן פייט רציני. אלה דברים שאנחנו שומעים כבר שנים. מאושפזים חוזרים שבורים ומוכים לאחר שקיבלו אוכל של בית חולים. קרוביהם וידידיהם נאלצים לצפות בהם באימה בשעה שהם מנסים להתמודד עם הזוועות המוגשות להם במחלקות השונות. בריאים אמיצים אף העיזו וטעמו, וחוץ מיוצא מן הכלל אחד (שלא נגלה כאן את שמו, אבל נגלה שהתמכר לשניצל של בית החולים מאיר), נסו על נפשם כשהם צורחים ותולשים את שערות ראשם.
