אני אגיד לכם מה מרגיז אותי בטבעונים, השמות שהם נותנים לאוכל! רבותיי, זו לא גבינת קשיו, זה ממרח קשיו! ממרח הוא בדיוק מה שמשתמע משמו, בניגוד ל"גבינה" שאין לה טעם של גבינה. ו"חביתת קמח חומוס", סלחו לי, מעוררת אצלי תאבון באותה מידה כמו סוכר רעפים ודבש קיפודים, יש לזה טעם רע. קִראו לחמור בשמו, אל תלבישו אותו בתחפושת שתבנה ציפיות אצל בלוטות הטעם שלי ותתרסקנה עם הביס הראשון. זה לא שאני יורד על טבעונים או משהו כזה, חלילה, אני דווקא מעריך אתכם מאד, אבל אתם חייבים לעשות משהו בנוגע לנומנקלטורה של האוכל שלכם.
ומה לגבי המבורגר טבעוני? למה? למה זה מעורר תאבון? ממרח כבד צמחי? חצילים בטעם כבד? אם מראש הרעיון המרכזי נובע מתוך הרצון הלגיטימי להמנע מאכילת בשר, למה להכין מנות "כאילו" שנראות "כמו"? הייתם רוצים למרוח על הלחמניה שלכם "יענו-נֶז" (של האחים שושני, כמובן), לשים על זה פרוסות "כמו-נקניק" ולמעלה פרוסה יפה של "גבינת פלאוורה"? לטעמי זה לא נעים קולינרית.
עוד מעצבן אותי שקוראים לפיתה “טבעונית”, כי זה כמו לקרוא למלפפון “צמחי". פיתה היא טבעונית מטבעה, למה פתאום היא טבעונית? אהבתי אותה יותר קודם. כך אני חש כלפי הרבה מאכלים רגילים אחרים שמעולם לא הכילו מוצרי חלב או בשר, התעוררו בוקר אחד וגילו שהם בעצם טבעוניים. ועל אף כל האמור לעיל, מבין אלה דווקא עם חלב שקדים אין לי בעיה. הוא נראה כמו חלב ולא מאד שונה ממנו בטעם והאנושות חולבת שקדים כבר מספיק שנים לפני שהקיצה ההתעוררות הטבעונית בכדי שנתרגל אליו. חלב שקדים זה יופי, אני מאד מרוצה ממנו ואלמלא האווירה הטבעונית הכללית בבית, אופן ההכנה היה נשאר משורבט על פתק בקלסר ה"דברים שצריך לנסות ואין סיכוי שאגיע לנסות אותם בעשור הקרוב".
להמשיך לקרוא ←
