בשנים 2010-2012 התקיים בירושלים במהלך הקיץ אירוע באלבאסטה בשוק מחנה יהודה, אירוע שנחשב הצלחה רבה מבחינת מספר המבקרים וכמות האירועים שהיו בו. בשנה שעברה מארגני האירוע היאפי הסתכסכו עם סוחרי השוק והללו הודיעו להם כי אם הם ינסו שוב להיכנס לשוק עם השטויות שלהם הם יחטפו פח נפט/רימון יד 26. הללו הבינו כי עם אנשי השוק לא מתעסקים וכתוצאה מכך השנה מתקיים קיץ תרבות בעיר החודש ללא השוק – וחבל. יחד עם זאת, לא הכל אבוד.
במסגרת האירועים התארגן פרוייקט אוטואוכל, בו נוטל חלק השף אסף גרניט ממסעדת "מחניודה", שלא רק נושאת את שם השוק, אלא גם יושבת בצמוד אליו. הרעיון היה לקחת אוטו מסחרי גדול, להפוך אותו למטבח נייד ובכל יום למקם אותו במקום אחר בעיר. כל יום גם מתארח באוטואוכל אורח הקשור איכשהו לירושלים והלה מכין יחד עם גרניט ועוזריו מנה אישית. את המנה מציעים במחירי עלות. הרעיון היה ליצור בראש ובראשונה אירוע תרבותי שיחבר תרבויות שונות ומשונות הקיימות בירושלים. מסיבה זו הוחלט גם להקפיד על כשרות יהודית ומוסלמית כאחד.
הפרויקט קיבל פרסום רב בכלי התקשורת ובמרחב הוירטואלי. המועדים ומקומות הפעילות של האוטואוכל נשמרו בסוד, אולם למעוניינים הוצע להירשם באתר שלו כדי לקבל עדכונים בזמן אמת. נרשמתי והעסק באמת עבד: ביום שלישי הגיע בדוא"ל העדכון הראשון. ביום הפתיחה האוטו חנה בקטמון והתארח בו טבח מסעדת "עזורה", אשר הכין את מנת הקציצות עם אורז ושעועית של המסעדה.
התפלצת ואוטואוכל (משמאל בין העצים)
ביום חמישי בערב שמחתי לקרוא כי ביום שישי בשעה 11 בבוקר האוטו יעמוד בגן המפלצת בקרית יובל – מרחק של יריקה (מאוד מאוד חזקה ועם כיוון הרוח) ממעוננו. הגענו למקום קצת לפני חצות היום וכבר מרחוק ניתן היה לזהות את מוקד האירוע בגלל המוזיקה המזרחית שהתנגנה ברמקולים. כשהתקרבנו התברר שמדובר באופרציה רצינית מאוד. זה לא רק האוטו, אלא מסחרית לוגיסטית שחנתה מאחור, צוות גדול שמגיע כנראה ברובו ממסעדת "מחניודה", קופה, מתקן שתיה ומתקן לרחיצת ידיים. על קרקע המיני חורשה נפרשו שטיחי זולה וביניהם פוזרו שרפרפים קטנים. הופתענו קצת מן הקליינטורה: בעיקר צעירים וצעירות חילוניים – חלקם עם מקנם וצאצאיהם. האווירה היתה נעימה מאוד ולכך סייעה רוח הררית נעימה שקיררה מעט את צהרי היום.
אחרי סיבוב היכרות רכשנו כרטיס לשתי מנות (20 ש"ח למנה) בקופה וניגשנו לצוהר האוטואוכל כדי לקבל את המנות. השף גרניט היה שם עם בנו התינוק ונראה כי הצאצא לא נתן לו לישון הרבה בלילה, כי הוא נראה מותש. זאת נוסף לעובדה כי בערב שלפני האוטו פרש בשוק מחנה יהודה עם אוכל הודי עד שעה מאוחרת יחסית. בכל מקרה, הוא לא נראה מאושר במיוחד. קיבלנו את המנות שלנו בתוך שקית נייר ממותגת, שני רטבים וכוס ריקה עבור לימונדה. אחרי שמצאנו מקום ישיבה בצל וארגנו שני שרפרפים, פנינו לבחון מקרוב את מנת היום.
זה אולי נראה כמו אגרול, אבל זה לא
האורח היה הפעם העיתונאי ג'קי לוי (שלבושתי מעולם לא שמעתי עליו לפני כן) והוא בחר להכין בריק: מאפה תוניסאי ממולא בבשר ומטוגן בטיגון עמוק. מעולם לא נתקלתי במאכל הזה לפני כן. מאפה הפילו היה חם, שמנוני וניכר עליו שטוגן כהלכה. בתוכו היה מילוי בשר טעים ביותר. הסתבר שבמקום במילוי הירקות המקובל, השתמשו הפעם בבשר צלע נמוכה של בקר. הרטבים שקיבלנו היו סלסה קצת אנמית וזחוג עדין ומצוין. המנה היתה טעימה מאוד וניכר שיד מקצועית השתתפה בהכנתה. לפני כן מילאנו את כוסות הפלסטיק הגדולות בלימונדה בצבע טורקיז זרחני, עליה אמר אחראי השתיה כי היא כוללת כמות נכבדה של צבע מאכל. לי היא נראתה כאילו היא עברה בפוקושימה.
לאחר שסיימנו את האוכל הגיעה אלינו בחורה עם חולצת "מחניודה" והציעה לנו ארטיק פירות של שטראוס חינם אין כסף. היה זה פגז רציני מאוד מן העבר שהתאים מאוד ליום, למקום ולטמפרטורות. מיליון שנה שלא אכלתי דבר כזה. אחרי שסיימנו קמנו והסתובבנו קצת.
הבחורה ירטה אותנו שוב והציעה קערית של סלט עדשים אדומות, שהיה נחמד מאוד. ברבע לאחת הודיע לפתע אחד ממארגני הפרויקט כי בגלל שנגמרו המנות הם נאלצים לסגור. וכך האוטואוכל סיים את פעולתו פחות משעתיים אחרי תחילת האופרציה. הנוכחים הודו למפעילים במחיאות כפיים ואנחנו הלכנו הביתה שבעים ומרוצים.
פרימוס וסיר סיר גדול…
השף העייף
חוץ מן האוכל המצוין, התרשמתי מאוד מעיצוב האוטו. על גגו הציבו פרימוס וסיר גדול עם מכסה פתוח, אשר פולט רוב הזמן עשן לבן ומסמל את התבשילים הירושלמיים המסורתיים. חבל שלא הוסיפו אפקט ריח של דלק סילוני שמאפיין את הפרימוסים עליהם הכינו את התבשילים האלה. דבר נוסף שמשך בשלב מסוים את תשומת ליבי היה שם היצרן של האוטו – Grumman. למי שלא יודע, היצרן של הרכב הזה ייצר בעבר גם את כלי הרכב המגניב שלמטה. כבוד.
פשש… יפה מאד. אני דווקא הייתי סקפטי מאד מהפרסומים.
איך לא הכרת את ג'קי לוי? הוא היהורם גאון של השנים האחרונות מבחינת זיהויו עם העיר. יש בשוק חלווה על שמו. הוא סיפר באחת מתכניות "המילה האחרונה" (עם אברי גלעד) לפני כמה שנים על חלווה שהוא מאד אוהב לקנות בשוק ובשבוע/יים שאח"כ היתה התנפלות על דוכן החלווה. כולם רצו את החלווה של ג'קי לוי.
והנה עוד קצת רקע על הפרוייקט, לפי רונית ורד: http://www.haaretz.co.il/magazine/dining/.premium-1.2062066
אני שב ומודה בצער שעד האירוע לא שמעתי עליו – או ששמעתי מאוזן אחת וזה יצא מן האוזן השניה. לבטח לא שמעתי על סיפור החלווה, אבל בגלל חוסר החיבה שלי לדבר הדביק הזה גם כאן לא פלא שהמידע לא נקלט.
בכל מקרה, למרות שגם לי היו ספיקות לגבי הפרוייקט, מאוד נהנינו ונמשיך לעקוב אחרי תנועות האוטו. מי יודע, אולי דרכינו יצטלבו פעם נוספת