באחד השלשומים נזדמָנו האינדיאנית הגדולה ואנכי לאזור התעשיה של כפר סבא. החלטנו לאכול בפיאנו פיאנו, שם תמיד טוב. משמעות השם באיטלקית איננה "פסנתר, פסנתר", אלא "לאט, לאט", גישתם של האיטלקים לחיים בכלל ולאוכל בפרט. האיטלקים יודעים מה טוב.
(בלי לצאת מהקווים)
לאינדיאנית היתה התחשקות לפיצה ואני שמחתי לבירה מחבית. הנ"לית בחרה בחוכמה לשבת ליד הבר, שם יש נוף למטבח הפתוח ומקבלים צ'ופרים לא צפויים מהברמן, בדמות קוקטיילים וצבעים לצביעת המפית. ואמנם, בעודנו סוקרים את התפריט, הניח הלה לפנינו כוסות קוקטייל קטנות בצבעי "זריחת הטקילה", אחת עם אלכוהול ואחת בלי. נחמד. בפעם הקודמת שישבנו שם משהו העכיר את האווירה. כשל במערכת האוורור בשילוב עם הרוח המנשבת מהשירותים לכיוון הבר פגעו בהנאה מהארוחה. הפעם זה לא קרה הודות להפקת לקחים והתבצרות אסטרטגית בחלקו של הבר המוסתר ממסדרון הרוח.
