הדג מסריח

2013-06-12 12.02.33

  האוכל של הדסה: מסריח, אבל יש גרועים ממנו

ריח רע יכול להרוס ארוחה טובה ולא משנה אם היא מורכבת מכבד אווז או מלובסטר. אני לא מדבר על ריח רע שנובע ממזון מקולקל, אלא על ריח רע שנובע מבישול קלוקל ומחומרי גלם גרועים. לאורך השנים צברתי מספר זיכרונות בולטים של אוכל מסריח, אבל מי שגרם לי בסופו של דבר לרשום את השורות הללו הם שני שותפי למשרד, אשר נוהגים לעיתים ללכת בצהרים אל הקפיטריה שלנו ולקחת משם ארוחה בקופסת קלקר. על טעמו של האוכל בקפיטריה נאמר אצלנו כבר רבות. רק לפני מספר שבועות הוועד התלונן בפני ההנהלה על טיבו המדאיג ואני טוען כבר שנים שמנסים לפחלץ אותנו בעודנו חיים. יחד עם זאת, עוד לפני שטועמים מן האוכל הזה, אי אפשר שלא להתרשם מן הסירחון – כן זו המלה, ולא "ריח" – העולה ממנו. אינני בטוח כיצד הם עושים זאת, אבל כל מנה שלמה שמגיעה משם, ולא משנה אם היא כוללת עוף או דג (לרוב מן הזן הים-תיכוני הידוע בשם "פילה"), מסריחה עד השמים. לפני שבועיים נמלטתי מן המשרד לאחר שהשותף נכנס עם מנה שאינני יודע מה היה בה, כי לא אזרתי את האומץ להסתכל.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), הגיגים, מאכלי מצור | 6 תגובות

בין אליקסיר לבנדיקטין

"עשית בנדיקטין!" הוא ככל הנראה אחד המשפטים הנחמדים ביותר שאמרו לי בחיי. תודה, יובל.

עד שהגעתי פעם לבקר את לונדון בירושלים (מבלבל, אני יודע) בדירתו, לא הכרתי את אותו נקטר האלים העונה לשם בנדיקטין. מדובר בליקר ותיק מאד שהאגדה עליו מתעקשת לספר שהוא מיוצר מתערובת של 27 מינים שונים של תבלינים מכל רחבי העולם ושמקור המשקה בכלל בתרופה. אני לא אומר שזה לא נכון, אבל זה בהחלט סיפור טוב למערך השיווק. ומה שמוסיף ענין ומסתורין לכל העסק הוא כמובן המשפט "המתכון הסודי הועבר מאב לאם במשך עשרות שנים".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ליקר, עשבי תבלין | 7 תגובות

שורק לי להנאתי

IMG_8372

ביקור ביקב עשוי להסתכם בטעימה מוצלחת או לא מוצלחת, בסיור במתקני הייצור ו… בד"כ זהו. לעיתים רחוקות זוהי חוויה רבת פנים המזכירה קצת ביקור בלונה-פארק.  השבוע היתה לנו חוויה כזאת ביקב שורק באירוע סיום קורס ייננות.

יקב שורק נפתח ב-1994 והיה אחד מיקבי הבוטיק הראשונים שבאו בעקבות הבום הכלכלי של עידן ההייטק. במקור הוא פעל במושב טל שחר אבל לפני שנה הוא עבר לקיבוץ נחשון. כבר בתחילת הדרך הציע היקב קורס להכנת יין, אולם רק עשר שנים לאחר מכן החליטו בעלי היקב להפוך את קורסי ההכשרה השונים בתחום הייננות לתחום פעילות מרכזי של היקב. מעבר לכך, היקב מספק ליצרנים מתחילים שירותי ייעוץ, בדיקות מעבדה ועוד. במספר מקומות ביקב נתקלנו בשלט עם רשימת יקבים שבעליהם למדו ביקב שורק. מצאנו שם שמות מוכרים כמו קדמא, צפרירים, יפו, זאוברמן ועוד רבים וטובים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת יין, יקבים, מדריכים | עם התגים | תגובה אחת

ארוחת חג המולד, בסיס ח"א הבריטי לוד 1943

2741901053_5f85d95522_z

בסיס ח”א הבריטי לוד, 1943 (מקור)

בזמן מלחמת העולם השנייה ישבו בארץ ישראל כוחות רבים של הצבא הבריטי, והחל מסוף 1942 גם של צבא ארה"ב. א"י שימשה אותם בעיקר לצורך התארגנות, לוגיסטיקה והכשרות. בין השאר, פעלו מבסיסים בארץ מספר רב של יחידות של חיל האוויר המלכותי הבריטי – ה-RAF המפורסם.

אחת מן היחידות הללו היתה יחידת ההסבה הכבדה 1675. היחידה הוקמה באוקטובר 1943 בבסיס חיל האוויר הבריטי לוד (כיום נתב"ג) ופעלה ממנו עד להעברתה למצרים באוגוסט 1944. תפקידה היה לאמן צוותי אוויר בריטיים בהטסת המפציץ הכבד ליבריטור II. היה זה מפציץ ארבעה-מנועי מתוצרת ארה"ב שהבריטים קיבלו במסגרת חבילת סיוע גדולה מארה"ב וששימש אותם בזירות מלחמה שמחוץ לבריטניה. צוותי האוויר היו מגיעים ללוד ושם הם עברו קורס הסבה שארך כשבעה שבועות. עם הגעתם לקורס צוותו 10 אנשי צוות אוויר לכל מטוס: שני טייסים, נווט, מכונן, אלחוטן, מטילן וארבעה מקלענים. אחרי תקופת לימודי קרקע הם החלו לטוס ביחד ולהתאמן במטלות האינדיבידואליות ובתפעול המטוס המסובך (בחיל האוויר המלכותי נהגו לקרוא למטוסים מסוג זה The Old Crate) כצוות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אנגליה, היסטוריה, נוסטלגיה | 7 תגובות

ג’ינג’ית עם זקן

את מבשלת Wychwood הבריטית אני מכיר לא מהיום, שמחתי מאד על ניצת בירותיה בחנויות בארץ ואף כתבתי עליה כאן. בכל הזדמנות שיש לי אני סורק את מדפי הבירות בתקווה לגלות חדשות או כאלו שהתגעגעתי אליהן ובפעם האחרונה בסובייטיה מצאתי את בירת הג’ינג’ר של מבשלת המכשפות. ג’ינג’ר (זנגביל) הוא אחד התבלינים החביבים עלי ויש הבדל גדול בין השורש היבש לטרי. עם הטרי יש להזהר מאד שלא להשתמש בכמות גדולה מדי, אחרת האוכל יוצא לימוני מאד וחריף.

ל-Ginger Beard (אדום הזקן, בלעז) יש טעם ג’ינג’רי בולט שלא ישאיר אתכם אדישים, הוא חזק ומרענן וחריף. ובמילים אחרות, פותח גתות סתומות. לא לרכי הלבב, כמו שאומר דני. זו בירה נהדרת, אבל לא מתאימה לכל חך.

 

(רק לקלוע צמות בבוקר היו לוקחות לו שעתיים)

פורסם בקטגוריה אנגליה, ביקורת בירה, בירה | עם התגים | 2 תגובות