כשהייתי קטן אהבתי כדורי שוקולד, אבל זה עבר לי כבר בגיל חד ספרתי. בנקודת זמן מטושטשת כלשהי פשוט הבנתי שאני מתעב ביסקוויטים לחים באוכל שלי.
ברם, אולם, בהיותנו ביונייטד קינגדום, אכלתי ברשת Prêt à Manger חטיף שוקולד שהחזיר לי את האמון באותן עוגיות המרגרינה עליהן גדל כל ילד בארץ. באתר הרשת מסופר על “עוגות מקרר” ומצויינים הרכיבים הבאים: crushed digestive biscuits, sultanas and golden syrup topped with chocolate.
את ביסקוויטי דייג'סטיב האנגלים אני לא מכיר, אך נראה שהם נאפים שם כבר די הרבה שנים. מצאתי בסופר חלופה ספרדית דווקא באזור הסכרת, אזור שאני לא מכיר, לשמחתי. מתכונים לעוגות מקרר יש בהמונים ברחבי הווב. מפתיע שדווקא ניסויים לחיקוי של השוֹק-בּר המופלא לא מצאתי בשפע, אז אלתרתי והגעתי לתוצאה דומה למדי למקור, כפי שהוא זכור לי מבירת האימפריה.
