כשהיינו ילדים, בחצר שמאחורי ביתנו גדלו סרפדים. מהר מאוד למדנו להתרחק מהם. הרי אין חכם כבעל ניסיון ואפילו ילד קטן מבין אחרי התקלות בודדה עם עליו הקוצניים של השוטה הזה ששומר נפשו ירחק. כמובן שאף אחד לא העלה בדעתו להכניס את זה לפה.
לפני שנים נתקלתי באזכור של מרק סרפדים והתקשיתי להאמין מדוע מישהו העלה בדעתו להכין מהעשב הזה מרק. מקריאה מאוחרת בספר על הקולינריה של איטליה למדתי שהאיטלקים מכינים מיני מאכלים עם סרפד. חשבתי לעצמי שאם האיטלקים עושים זאת, אולי יש דברים בגו והחלטתי לבשל סרפד בהזדמנות הראשונה שאתקל באחד.
