קשה להאמין, אבל לא תמיד אהבתי בירה. את חיבתי הרבה למשקה התוסס אני לא יכול לזקוף לטובת אבא שלי. בשלהי שנות ה-70, כשמדי פעם לגם בירה, זו היתה "מכבי" מפחית. מתישהו באזור גיל 4 הסתקרנתי ובקשתי ממנו לטעום והוא הסכים ומאז ועד סביבות שנתי ה-20 לא נגעתי בבירה. תודה, אבא, על השנים היבשות! האינדיאניות שלי, לעומת זאת, טעמו בירה כבר בשנה הראשונה לחייהן וקשה היה לשכנע אותן שזה רק לגדולים. לאחרונה הייתי בכמה מקומות עם בירה במחיר שפוי ואני שמח לדווח עליהם ועל שכיות חמדה נוספות.
דובים ללא יער
אלברט הוא מקום קטן ונעים בסמוך לתאטרון גשר ביפו שמציע אוכל קל, שתיה וסימפטיה. הבעלים, אפרת ונמרוד, זוג חביב ומיוחד, אם לשפוט לפי עמוד הפייסבוק של המקום (לדוגמא: "שנה טובה, חיים טובים, אהבת אדם, הודיה"), ועם קבעון לא ברור לדובים, מארחים בחמימות לקוחות קבועים, אורחים אקראיים, ילדים וטבעונים. כשישבתי שם אתמול בבוקר הבחין נמרוד בכוס הבירה שלי ושאל אם אני תמיד מתחיל את היום עם מיץ תפוחים. בפעם הקודמת שלי שם שתיתי בירה של ג’מס (27 ₪ לפיינט). הפעם היתה זו גולדסטאר (24 ₪ לפיינט). תגיעו, תרגעו, תהנו, ששש…
בת עמי 6, יפו-תל-אביב
ואם אתם נמצאים כבר בסביבה, דעו לכם שכאן הזמן לא הכרחי ויש עוד כמה מקומות מעניינים מאד קולינרית, כמו למשל קפליקס ברח' סגולה 15. המקום הוא מקדש לקפה שהקימו כמה חברים. תוכלו לקרוא אודותיהם בדיווח המפורט של ציפי לוין. אחד הסניפים שלהם נמצא בשוק מחנה יהודה ובפעם הבאה שלי בירושלים אגיע לאספרסו.
האספרסו (9 ₪) ששתיתי היה מצוין וכך גם קרואסון השקדים (14 ₪). מאפה הפיסטוק (14 ₪) שהבאתי הביתה לצמחונית, לעומת זאת, היה קסום ומכושף. היה לו טעם של מרציפן, פיסטוק ואמרטו, וואוו!! המאפים, שביניהם גם טבעוניים שנראים לא פחות טוב מהחלביים, מגיעים מלה בון פטיסרי, עוד מקום שאני חייב לבדוק ובהקדם. היא נמצאת ברחוב רזיאל 32 ויש לה עוד כמה סניפים בעיר.
על כנאפה נגה ברח' רוחמה 8 רציתי לכתוב כבר מזמן. איזה יופי של מקום! רק חבל שאין להם בירה מחבית. מאידך, יש שם כנאפה מלוחה (תרד, פטה, קשיו או שקשוקה) ומתוקה וטבעונית ועוד הפתעות טעימות וסרטים ועראק ובכלל, ויברציות טובות. על דני פיליפס ועל המקום כתבה יפה רונית ורד. הצמחונית טוענת שהכנאפה הטבעונית שלהם טעימה יותר מכל כנאפה אחרת שאכלה בחייה. למרות שהיא לא מבינה ורק בגלל שאני אוהב אותה הבאתי לה כנאפה טבעונית קפואה שנחמם ביחד בבית לאור נרות.
(התמונה מעמוד הפייסבוק של המקום)
הרינג, ים ובירה גם
אל שוק הנמל בתל אביב אני משתדל מאד להגיע כדי לאכול את הסנדוויץ' המושלם של שרי אנסקי. כשמציעים לי בגט רך או קלוי אני תמיד לוקח קלוי ואחרי שני ביסים 
מתחילה לכאוב לי הלסת. טעים, אבל כואב. בפעם האחרונה לקחתי את הרך והסוף לייסורים. סנדוויץ' ודג הולכים טוב עם בירה ובדוכן דלישס הסמוך לסנגביץ' של שרי מצאתי חצי ליטר גולדסטאר ב-24 ₪. בכוס פלסטיק, אמנם, אבל לא כולם מושלמים. אני אוהב לקחת את הדג והבירה לתצפית על הים. כשאני יושב שם בשמש על הדק, נהנה מכל ביס, אני מרגיש שהים נרגע כשהוא מסתכל עלי.
שוק הנמל, תל אביב
שנית לא אנטרקוט
מדי פעם יוצא לי לעבור ליד קיבוץ משמר השרון. בקפה מצדה תמצאו גולדסטאר (27 ₪ לחצי ליטר) וגולדסטאר לא מסוננת (28 ₪) שיש לה טעם זהה אך לא שונה. הכוסות נשמרות במקרר וזו שמחה גדולה לבירה. יצא לי להזמין שם פעם סטייק סנדוויץ' שהיה רע במיוחד ובפעם אחרת מנת גרבדלקס (36 ₪) מפתיעה ומוצלחת. במקום חתיכות קלאסיות עבות של סלמון כבוש הגיע דג כבוש בסלק שעבר עליו מכבש. דק דק, בתיבול סומק, קרם פרש וצלפים ובתוספת לחמניות קטנות. טעים והולך טוב עם בירה.
צומת העוגן, משמר השרון
(שימו לב בקישור ש”התפריט מוגש משעה 12:00 והילך”)
אנא מרו? איגן!!
(מערבון בהונגרית, מתוך הסרט כבלים)
אני לא חובב גדול של סושי, זה קר. אבל ישיבה על הבר באנאמרו ("פרח עגול" ביפנית, ככה"נ) במושב בית יצחק מספקת פרט לבירה במחיר שפוי גם הופעה של אמני סושי. חצי ליטר של ויינשטפן עולה שם 28 ₪ וההופעה בחינם. יצא לי לטעום שם שלושה סוגי סושי (קראו את זה בקול שלוש פעמים) נטולי דג טובים מאד וסנדוויץ' טוניסאי לא רע, למרות שהוא לא בא בפריקסה מטוגנת ועל אף ששכחו לשים בו תפ"א. האווירה נעימה, השרות יעיל והבירה קרה וטובה.
בית יצחק
א.ק. להפעם.
סושי בלי דג? לא חבל?
לדג יש אבא, אמא ופרצוף.
שם שלושה סוגי סושי שם סלושה שוגי שושי סם שלוסה סוגי שוסי…
הגרבדלקס נראה טוב. מה זה החומר הלבן?
קרם פרש