בחודש מאי 2013, לפני כשנתיים, חתמנו דיווח על ארוע טעימות היין השנתי של יקב רקנאטי במשפט הבא:
"אזור התעשיה עמק חפר משכן בחובו יקב, מבשלת בירה, מחלבת גבינות ומפעל לייצור מעדני בשר. כמה נחמד, רק חסרה מאפיה והוא הופך לכפר צרפתי קלאסי."
אני שמח, אם כן, לבשר על הכפר הצרפתי החדש סנט חפר שעל גדות האלכסנדר. ממשלת צרפת טרם נאותה להכיר בו, אך אל דאגה, מדובר בהליך בירוקרטי פשוט.
תחתית הקומקום שלכם נראית לפעמים ככה:
הסיבה היא אבנית. המים בישראל הם "מים קשים", עתירי יוני סידן, מגנזיום ומימן פחמתי. כשמחממים אותם בקומקום הם שוקעים ונצמדים לתחתית ולדפנות ומכונים אבנית. גם באמבטיה ובכיור נוצרת אבנית, כשהמים באים במגע עם סבון. על אף הסברה הרווחת, נראה שאין סיכון בריאותי בשתיית האבנית שבקומקום, אך מראה של משקע או חלקיקים לבנים בכוס השוקו שלנו איננו מראה מלבב. לא קל עם המים הקשים, קשה… קשה…
(פירורי אבנית)
בזמן שהיהודים בחרו להשתעל באביב מאבק של מצות, הלכו הנוצרים על שוקולד וכתף טלה. לקראת חג הפסחא מתמלאות החנויות ברחבי העולם הנוצרי בארנבי שוקולד, אשר כידוע מטילים ביצים צבעוניות. תהיתי לעצמי, האם זה יפה לבשל ארנב בשוקולד ביציו? לא ממש, מה גם שחומר הגלם העיקרי לא מאד נפוץ במחוזותינו הדלים. רגע, אבל מה על טלה בשוקולד? ממ… זה נשמע טוב, אבל נבדוק את הנושא בפעם אחרת. דני הציע לי להרחיק לאי הפסחא, אותו אי דרום-פסיפי מבודד המעוטר פסלי אבן מרשימים, שעד היום מנסים להבין איך ניידו אותם ברחבי האי, ולבדוק מה מתרחש והתרחש שם קולינרית.
(מקור התמונה: ויקיפדיה)
אנחנו שמחים לארח כאן הפעם את גוני גושן, אחיינו של דני וחתן בר-מצווה טרי יחסית. הפוסט הוא עבודת שורשים שגוני כתב על מאכל אהוב מאוד במשפחתנו. מלבד התאמה קלה לפורמט הפוסטים של שפונדרה, לא נגענו בטקסט. גוני, הבמה שלך.
בורק (BUREK) הוא מאכל יוגוסלבי בהשפעה תורכית.
אפשר להכין אותו עם בשר, גבינה, תרד או תפוחי אדמה. בדרך כלל סבתא שלי לילי נוהגת למלא אותו בבשר או גבינה.
היה היה במטבח חצי אי משיש בצורת משולש. הוא הגיע קומפלט עם הבית ובתור חצי האי הראשון שלי, די חבבתי אותו בהתחלה, למרות שהיה מאותגר גובהית ומרחבית. שמונה שנים תהיתי ביני לביני מה לעשות עם חצי האי פנינסולה הזה, עד שהחלטתי להטביעו ולהציב במקומו אי גדול יותר, גבוה יותר ומעץ יותר.
