בוודאי חשתם, קוראים יקרים, שחם. לעבוד בחוץ ולהזיע זה בסדר גמור, אבל לשבת מול המחשב ולהזיע? א.ק.! (עד כאן). זה מעייף, אז אני נאבק בעייפות, מחפש לי עבודות פיסיות שמצדיקות זיעה. עובד בגינה, למשל או בונה שולחן לאינדיאנית המבות-ספרית.
כן, שלום, שלום כתה א' ואין שלום. הקטנה שלנו מאושרת בחלקה ומתרגשת לקראת בצפר. כמאמר השיר, היא רוצה להגיע ולהיות כאן (זאת אומרת, שם), אבל צועדת בצעדים בטוחים אל השאול יגונה. היא לא יודעת מה מצפה לה. הגדולה דווקא נראית מבסוטית בינתיים ואנחנו מתבאסים נורא בשבילה, אבל משתדלים שלא להראות לה שרע לה. נראה מתי היא תתפכח, לי זה קרה בכתה ט'. הבנתי שבית הספר לא באמת מעוניין ללמד אותי, אלא רק שאוציא תעודה ואכנס לאיזה סטטיסטיקה. זה אכזב אותי נורא וביודעין הפסקתי להיות אחד מהתלמידים הטובים הכתה. כל האלימות מסביב בוודאי לא עזרה לשפר את פרופיל הלימודים שלי ורק במקרה עברתי את כל הבגרויות. בדרך גם הצלחתי להסתבך בכמה קטטות ולהרגיז כמה מורים ומנהלי בית ספר. נו, לפחות נהניתי ממשהו.
(רִגְ'לֶה גלילית עלא כיף כיפאכ)
