מדי פעם אנחנו שבים למסעדות שאהבנו בעבר רק כדי להתאכזב. השף/טבח עזב, הקונספט השתנה, בעל הבית החליט על כיוון חדש, או סתם עייפות החומר – כל אלה תורמים לשקיעתן של מסעדות שפעם אהבנו. לא זה המצב במסעדת מאג’דה הדו-לאומית.
לפני כמעט שנתיים פרסמתי כאן ביקורת על מסעדת מאג'דה שבעין רפא. בסופה"ש האחרון שבנו לשם לביקור נוסף (אחרי שהיינו בשנה שעברה בארוחת בוקר שלא הותירה רושם רב). החדשה הטובה היא שכאשר התקשרתי בשבת לקראת הצהרים דיווחה לי המלצרית מצדו השני של הקו כי הם מלאים. למה משמח? כי לאור מצב המסעדנות בארץ ולאור המצב הביטחוני, משמח לשמוע שדווקא מסעדה עם סיפור כזה ושנמצאת בישוב ערבי מצליחה למלא שולחנות. חדשה טובה נוספת היתה שנמצא לנו שולחן בשעה שתיים – עיתוי שגם אפשר לנו לטייל קודם בסביבה ולאסוף מעט אספרגוס ושאר מיני עלים.
