כמיטב המסורת נפרדנו מן החורף עם ארוחת שוקרוט. לרגל התקרבות הבשלן לצמחונות בגלל צער בעלי חיים, תהיה זו כנראה ארוחת השוקרוט האחרונה במתכונת זו. עלה אמנם הרעיון להכין בעתיד שוקרוט דגים, אבל נראה לי שזה לא יהיה אותו הדבר. לרגל האירוע התכנס בביתם הכפרי והמוקף מיני בלדי של המארחים הפורום הקבוע לאירועים מסוג זה. כרגיל, סביב השוקרוט הוגשו שלל תבשילים וסלטים אשר ניסו – ללא הצלחה מבחינתי – להסיח ממנו את הדעת.
תרומתי הסתכמה גם הפעם במנה ראשונה קלילה יחסית. תכננתי מנת דג ים נא כלשהי וביקור של יום שישי בשוק סיפק לי בדיוק את מה שחיפשתי: שני אינטיאסים טריים שבטריים, אשר פולטו לבקשתי. סיור קטן במעדניית הגבינות של צדקיהו העלה ממצא מעניין נוסף: גבינת בורטה דה בופאלו. אחרי שקניתי אותה חיפשתי עליה עוד פרטים ולהפתעתי גיליתי שהיא כלל אינה מופיעה באתר של חוות הבופאלו. אולי חלמתי חלום? בכל מקרה, רעיון כללי למנה שתשלב את הדג עם היוגורט הלך והתגבש.
שלבי הרכבת המנה כאן הבורטה נראית כמו ברווז
את הדג חתכתי לרצועות סשימי והבאתי אותו עם הבורטה ועם קצת שום שחור למקום הפשע. שם, כהרגלי בשנים האחרונות, אלתרתי עם חומרים שמצאתי בגינה ובמקרר של המארחים.
לפני ואחרי טקס בציעת הבורטה
הדג היה נפלא והדגמתי לחלק מן הסועדים שהסתובבו במטבח כי אין לו כלל ריח של דג. לא היתה לי הצלחה רבה. רבים לא מתחברים לדג נא, או כמעט נא, וכך לאמיצים נותר שפע סשימי. מי שכן אכל עשה עבודה טובה והמנה חוסלה.
הטארט לא נראה כאמור משהו הפנצנלה, לעומת זאת…
חוסר הפופולריות של המנה בלט במיוחד לאור האיכות הנפלאה של שאר המנות הראשונות. כוכב השלב הזה היה ללא ספק סלט פנצנלה עם לחם שאור של בעל הבית. למרות ששכחו לשים בו צלפים, המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לדבר הנפלא הזה היא שלא היה לו טעם של סלט. מנה מפתיעה אחרת היה טארט טבעוני של כרשה ומבחר פטריות יבשות. למרות שמראהו לא היה מושך במיוחד, הוא היה טעים להפתיע ואפילו הקרניבורים המושבעים לא ויתרו עליו.
מראה כללי של שדה המערכה
היו דברים נהדרים נוספים: מרק ריבולטה, סלט חוביזה עם בצל שחום וקינמון, סלט שעועית ופסטה עם פסטו תוצרת בית, שלמרות שנועדה לילדים, עינגה גם את המבוגרים.
מקורמל אמרנו?
לאט לאט הוא עבר אל צלחת ההגשה המפלצתית
ואז הגיע כוכב הארוחה: השוקרוט. אצל ידידינו מכינים אותו אפוי בתנור בקדרה גדולה ולא מבושל, כפי שנהוג בארצות מוצאו. האפיה מקרמלת את המרכיבים ומעניקה לתבשיל עושר טעמים אדיר. השוקרוט האחרון כלל מרכיבים סובייטיים מפוארים כמו שני סוגי נקניקיות חילזון, נקניקיות רגילות שטוגנו והוגשו בנפרד וצלעות חזיר מעושנות, שהיו ללא ספק גולת הכותרת של סקציית הבשרים. מגע גאוני נוסף בא בדמות מבחר קצוות שמוכרים במעדנייה של הסובייטים ושלפני מספר רב של חורפים התגלו כתוספת נהדרת לשוקרוט. נאנחנו בהנאה ולא יכולנו להפסיק לאכול גם כאשר חישבנו להתפוצץ.
לקינוח קיבלנו סופלה שוקולד נפלא שהוגש עם שמנת ותותים טריים. המשכנו להיאנח מהנאה.
מומחה היינות סיפק את היינות לאירוע, שרובם באו ממרתפי רמת הגולן. לצערי חובת הנהיגה הגבילה אותי, אבל הרשימו אותי כהוגן הפטי ורדו 2012 והמלבק 2010. המומחה טען כי האחרון צריך להתיישן ולהתפתח יותר, אבל לדעתי היה מדובר באחד היינות הגדולים שטעמתי בשנים האחרונות. היו לו ניחוחות וטעמים בולטים של אדמה רטובה, ובכך הוא התקשר היטב לסיומה של עונת השוקרוט. למחרת החל גל החום הגדול ומן הארוחה, היין והחורף נותרו רק ריצודים עמומים. בשנה הבאה השוקרוט עלי.
Y Y Y, טעים!
כל כך חבל שחיות עשויות מבשר…
נראה מעולה!
אפילו לאנשים כמוני שלא מתרגשים משוקרוט, זה גורם להתגעגע אליו.
מעניין אם זה אפשרי להכין נקניקיות צמחוניות מוצלחות שנראות דומה…
הגעתי למסקנה שאפשר לייבא כל מיני בשרים מעושנים לפעם הבאה… כן כן, לפעם הבאה. לא אעמוד פה באמצע העיניינים ואתן לבכות על השוקרוט הזה. מחובתי המוסרית והקולינרית להמשיך במסורת זו…
כרגיל היה מדהים, הלוואי והקיבה שלי לא הייתה מוגבלת במקום…
"מעניין אם זה אפשרי להכין נקניקיות צמחוניות מוצלחות שנראות דומה…"
עורך האתר, נרדמת על המשמרת? איך זה שתגובת האחות לא נמחקה?
לא נרדמתי, המפקד!!
אגב, הפסטו של הפסטה היה מורכב מהירוק של השום הירוק, מנגולד ומעט בזיל
כל מה שאכלתי היה מאוד טעים! אחלה כתבה