שתי אינדיאניות נכנסות לגלידריה, כבר מצחיק. אחרי ששמחנו והתבדחנו בשבוע פורים המורחב מדי, הזמינו אותנו לטעום את הגלידות והגרניטות של גלידריית אַרְטֶה במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. נטע ספרה לי על המקום כבר לפני חצי שנה, אבל לא יצא לי להגיע. סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קאמורלי הם זוג חמוד, התאהבתי בהם עוד לפני שנפגשנו. ויש להם את השמות הנכונים לעסק שקשור באוכל. כי אם זה מתנגן על הלשון, אז זה איטלקי וזה אומר טעים ושמח.
כששמעתי את חבריי ליאור וגיורא מתלוצצים על מוצרים דמיוניים כמו עוגיעוף ומרגבירה © (בהתאמה) חשבתי שאלו דווקא רעיונות לא רעים. אבל כשיש לך רעיון מקורי למוצר מהפכני שמצוץ מן האצבע, מופרך ככל שיהיה, סמוך על האמריקאים שהם כבר ניסו את זה. ואמנם, בפשפושיי במרשתת אחרי עוגיות עם בשר מצאתי בעיקר אוכל אפה-זאת-בעצמך לכלבים, אבל גם מאפים ראויים למאכל אדם, שעוררו אצלי סיעור מוחי. נטלתי את העוף הטחון שנשאר במקפיא מהזמנים שלפני שהפסקתי לקנות ולאכול עוף והתקנתי שני סוגי עוגיעוף בשתי צורות.
באשר למרגבירה, דווקא כאן הובסתי. חשבתי שברור לי איך לערבב בירה עם חמאה, אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה, שומן ונוזל על בסיס מים לא חברים טובים כל כך. כן גיליתי שבימי הביניים המציאו משקה/קינוח על בסיס חלמונים, בירה וחמאה, אבל זה לא מה שעבר לי בראש. זו למעשה גרסה של זביונה, רק עם בירה – זבּבּירה (לא שם טוב כל כך). במלים אחרות, עזבתי את זה עד להודעה חדשה.
הכי רחוק מגפילטע פיש שאפשר: קציצות לוקוס על חציל חרוך
כפי שהובטח בסוף הפוסט הקודם, הרי מספר טיפים לקניית דגים. לרוב כשאני הולך לקנות דגים אני לא מגיע עם תוכנית סדורה. תמיד כדאי לראות מה הסחורה ועד כמה היא טרייה, ואז לרכוש לפי המצאי ולא לפי התוכנית. קרה פעמים רבות שמצאתי דג מעניין, אבל הוא לא היה טרי מספיק כדי להצדיק רכישה. לעיתים אני מבקש מן המוכר להחזיק את הדג כדי להתרשם ממנו מיד ראשונה במלוא מובן המילה.
את הטונה החתיכית שקניתי אצל דוד בשוק מחנה יהודה בפעם האחרונה הכנתי על מחבת בשני רטבים שונים. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש לגביה היתה סשימי, אבל שכחתי ממנה בסערת הרעיונות שהיא הציתה בי. חומרי גלם טריים תמיד עושים לי את זה, מה שמסב לי הנאה מרובה.
עטעוט או סטלה – לא משנה. זה כוכב החורף
עם סיום החורף ניתן להתחיל לסכם את סוף עונת הדיג. השנה הקדשתי תשומת לב רבה לדגי ים, כולל למספר דגים שלא ראיתי בעבר, או שראיתי ולא קניתי. אם בעבר הכנתי דגים בעיקר בשיטות צרפתיות או איטלקיות, השנה בחרתי בעיקר שיטות בישול ומרכיבים מקומיים, כולל שימוש ביוגורטים מסוגים שונים ובגבינות לבנות קשות. השראה קיבלתי בעיקר מן השיטוטים בשווקי מחנה יהודה והכרמל, אבל גם ממסעדות כמו יודל'ה והבסטה. כפי שכבר כתבתי, פרויקט 52 דגים ב-52 שבועות נתן גם הוא השראה רבה לקניות ובישולי החורף.
