את הטונה החתיכית שקניתי אצל דוד בשוק מחנה יהודה בפעם האחרונה הכנתי על מחבת בשני רטבים שונים. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש לגביה היתה סשימי, אבל שכחתי ממנה בסערת הרעיונות שהיא הציתה בי. חומרי גלם טריים תמיד עושים לי את זה, מה שמסב לי הנאה מרובה.
שמתי לב שהתפוזים של חסיה השכנה כמעט ונכחדו, אז החלטתי להשתמש בהם. טגנתי את אחד הנתחים עם שומר בר שצמח אצלנו בגינה ולקראת הסוף הוספתי מיץ תפוזים. העברתי את הסטייק לצלחת ואת מה שנשאר במחבת הלהטתי עם מעט ברנדי משמש וצמצמתי למרקם נעים. כל זה נמזג על הסטייק, שנעלם כלא היה כעבור מספר רגעים.
את הנתח השני טגנתי על מחטי אורן שהאינדיאניות מצאו בטיול ביער כמה ימים קודם לכן. צפיתי לקצת יותר ניחוח אורנים, אבל מה שעלה באפי היה ריחני דיו. לקראת הסוף סחטתי מעט לימון. זה היה נפלא. בפעם הבאה צריך לזכור להוסיף צלפים!
את פילה הסלמון (לא סלומון ולא סולומון!!) החלטתי לאפות א-לה-חופית:
מלח, פלפל, שום, פפריקה ושמיר נמרחו על הדג. פרוסות לימון מקורמלות (טיגון קל בשמנ”ז), עלה דפנה, קוביות חמאה, צלפים (הא!), בירה נחמדה (וילדע-חייע) במקום יין לבן והכל עטוף בנייר כסף.
30 דקות ב-200 מ"צ ועוד 10 דקות כשהנייר פתוח. הדג יוצא עסיסי, מבושם ומושלם. על אף הניחוחות, הבנות לא הסכימו לטעום. מור פור מי…
(!!Mine)
הופה, את מציב תחרות למנות הדגים שלי? חכה חכה, חלק ב' בדרך.
מצחיק (או עצוב) ששמעתי מספר מוכרי דגים קוראים לדג הזה סלומון.
חכה, חכה – אמר דייג אחד לחברו. ואז שניהם אכלו קוראסון עם סלומון.
הפוסט (רשומה) שלך הזכיר לי שלא העליתי את התמונות האלה. במקרה אתמול גם היתה התכנית של גידי ואהרוני על דגים ביפן. הרשימה אותי במיוחד מנת האידרה והצדף.