יומני מחניודה 24: פלישת הכנאפה וחדשות רעות אחרות

נמאס לי מהשוק ולא טוב לי להסתובב בו. כפי שרמזתי בעבר ברמזים עביבים, בשנים האחרונות ניכרות בו מגמות לא טובות. לא רק שתמהיל הדוכנים/עסקי אכילה השתנה לרעה, חלק מעסקי האוכל החדשים רעים וזרים לאכסניה. התצלומים המצורפים כאן מדגימים היטב למה הכוונה.

WP_20190206_001

  נדמה לי שמצאו קצת חומר טבעי במוצרים של המקום המביך הזה

אולי העסק המביך ביותר הוא זה שלא הצלחתי לצלם. זהו מקום של נקניקיות חשודות שנקרא ברלינה ושלידו ישנה דמות של אשה בווארית בגודל מלא לטובת צילומי סלפי. שלוש פעמים ניסיתי לצלם את המקום, ובכל פעם הביעה מצלמת הנייד שלי את מחאתה השקטה באמצעות טשטוש. 

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אז"ש (אז זהו, שלא!), הגיגים, מדריכים, שווקים | 5 תגובות

דע לך שכאן הזמן לא הכרחי

אם אני רואה חתול, אני לטובתו

שמעתי לא מזמן את יצחק קלפטר, אק"א צ'רצ'יל, מדבר בגל"צ ומספר מה שלומו. הוא הודה למעריצים על הדאגה והמחמאות ובצניעות רבה בקש שאנשים גם ילכו לקנות את הדיסקים שלו ושיזכרו אותו לא בתור זה שהיה חולה, אלא בזכות המוסיקה הטובה שלו. זה הזכיר לי שמזמן לא שמעתי את האוסף שהצמחונית תרמה לספרייתנו – 'יצחק. לבד. מחזיק מעמד.' – חומר משובח, אני ממליץ מאד לכל חובב מוסיקה טובה לקנותו ולחפש חומרים נוספים שלו.

beer bazaar

(בינדי!)

ואת רכה מאד ואני קצת גס

הצמחונית וסחבכ היינו ביום חופש משותף. זה התחיל בשוק הכרמל, המשיך בגלידה ארטה, התדרדר אל הבינדי המרירה של ביר בזאר ומשם צעדנו אל מונאר, הדאבה ההודית (דאבה במשמעות החדשה, לא המעליבה של פעם) בדרום נחלת בנימין. אני עוקב בענין רב אחרי עמוד הפייסבוק של המסעדה הזו ותוהה האם אי פעם אצליח להגיע לשם בשעה שפתוח. מצאו חן בעיני התלהבות הבעלים מחומרי הגלם, הקשר הצמוד לחקלאים ועלי הבננה שהם קוטפים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, הגיגים, הודו | כתיבת תגובה

וונג

יום אחד קמנו ויצאנו לארוחת ערב בתל אביב. ובעודנו נוסעים מחוץ למושב נזכרה הצמחונית ובקולה הווקאלי הכריזה: "המסעדות האסייתיות הן החברותיות ביותר לטבעונים!", היא אמרה. ולפני שיכלת להגיד אהרונסוניה פקטורובסקי, הזמנו שולחן בווֹנג, הווייטנאמית בת החמש, שעל פי עמוד הפייסבוק שלה היתה הראשונה להגיש לחמניות באן (ובחנוכה השנה הגישה סופ-באניה!).

vong

(התמונה מעמוד הפייסבוק של המסעדה)

עוד אנחנו מתרשמים מהטאפטים והתאורה הגיעה דודה והתנצלה שהיא מכבה את האור ל-8 דקות. באותו הערב כבו האורות במסעדות רבות בארץ כמחאה על היטל העסקת עובדים זרים ועל הפסיקה השנויה במחלוקת לגבי הטיפים ומשכורות המלצרים.

לא נורא, לא קרה כלום – אכלנו בשקט בחושך.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, הנל"צ (היינו, נהנינו, לא צלמנו), וייטנאם, קוקטייל | 2 תגובות

מבשלה קטנה-גדולה: Giesinger, מינכן

DSC01361

אורחים לפעמים מועילים. באביב הזמנו מספר אנשים לבראנץ'. היה כנראה מוצלח כי את שלוש האורחות העקשניות האחרונות היינו צריכים לגרש לקראת ערב במקלות ואבנים. אחד האורחים, שדוקא הלך מוקדם יחסית בגלל חמרמרת של זוגתו (מהערב הקודם, לא קשור אלינו), הביא איתו בתור תשורה שישיית בירות של מבשלת גיזינגר. הוא סיפר בהתלהבות שהמבשלה לא קטנה, אבל עדיין נחשבת קטנה ועצמאית במונחים מינכנאים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת, ביקורת בירה, ביקורת מסעדה, גרמניה | כתיבת תגובה

חוות האנוי

את חוות הנוי גילינו במקרה. היא היתה שם כל הזמן, רק שלא ידענו עליה. במרכז עמק חפר, בסמוך לכפר מונאש ומכללת רופין היא נמצאת. החווה הוקמה כשנה לאחר פרוץ המדינה כתחנה לפיתוח צמחיית נוי ותרבות, אקלום, ריבוי צמחים והדגמה (כך אתר החווה). היא פתוחה במשך כל ימות השבוע למבקרים (ללא תשלום) והיא מה שאני אוהב לכנות מקום מגניב לאללה. בגן הבוטני הזה אפשר לטייל בינות לעצים והשיחים המיוחדים, לנוח בצלם ואף לפקנק. האינדיאניות נוסעות לשם מדי פעם במסגרת בית הספר ליום של התנדבות בחווה וגם זה מגניב.

חוות הנוי

בחווה מתקיימים סיורים וסדנאות, בהם גם פעילויות לילדים ואני ממליץ בחום לעקוב אחרי הפרסומים בעמוד הפייסבוק שלה.

גם את מסעדת האנוי התל אביבית, שקיימת כבר חמש שנים, לא הכרנו עד לאחרונה. הספקנו להיות שם שלוש פעמים ולאכול פעמיים (באחת הפעמים השולחן הפנוי היחיד לא מצא חן בעיני, אז הלכנו).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת מסעדה, בירה, בירה במחיר שפוי, ילדים | תגובה אחת