מוכר שבלולים ועשבי בר בשוק – אחד משלל הטיפוסים שמוצאים שם
לפני מספר אמשים הגעתי לתובנה שגרמה לי כמעט להטיח את הראש בקיר: לא כתבתי דבר וחצי דבר על החוויה הנהדרת שהיתה לי באתונה לקראת סוף השנה שעברה. אולי כמות האלכוהול המשובח ששתיתי עיכבה את הפעילות המוחית שנדרשה לכך. הזיכרונות היו כל כך חזקים עד שלמרות שלא ניהלתי שום רישום, לא התקשיתי לשחזר את החוויות בעזרת תצלומים וגוגל מפות. השורה התחתונה: חוויה קצרה מאוד, אבל יוצאת מן הכלל. קרו שם יותר מדי דברים שאני לא מפסיק לפנטז עליהם.
סיור מקדים ואיחור מוצדק
למען האמת, לא תכננתי להגיע ליוון. היא נראתה לי מזרח-ים-תיכונית מדי ומזה לא חסר כאן. הזמנה לכנס משעמם עם מימון מלא עשתה את העבודה וכך מצאתי את עצמי על טיסה קצרה יחסית אך מזעזעת של המוביל הלאומי אל ערש הציוויליזציה המערבית. בגלל אילוצי זמן יכולתי להגיע לאתונה לאחר שהכנס החל. הנחתי על כן את פקלעתי במלון שבמרכז העיר ומיהרתי רגלית לאתר הכנס. למרות המהירות וההשכמה המוקדמת, בדרך שמתי לב לשני דברים חשובים:
1) מסעדה מעניינת עם מבחר של בירות בוטיק מקומיות מעבר לפינת המלון.
2) גרסה מקומית של הביר בזאר עם מבחר ענק של בירות מקומיות מול מקום הכנס.
למרות האיחור לא התאפקתי ועשיתי סיבוב במקום האחרון. למען האמת שקלתי ברצינות לשתות משהו במקום להצטרף לכנס. מכל מקום סימנתי את שני המקומות לשימוש מאוחר יותר.
