בחורף הזה כמעט ולא יצא לי להגיע לשוק הכרמל. לא היו ימי שישי פנויים רבים וכאשר היו, כמעט תמיד צץ איזה מרתון או שבר ענן וקלקל את התוכנית.
באחד מאותם ימי שישי בהם חיבל מזג האוויר בתוכניות נאלצתי שוב להסתפק במחנה יהודה. מתחילת החורף כמעט ולא מצאתי בו דגי ים, כולל אחרי סערות. רף הציפיות שלי היה נמוך עתה במיוחד, כי מזג האוויר עדיין סער והדייגים הרי נוטים לצאת לים אחרי הסערה ולא במהלכה. תכננתי לקנות סטייק טוב, אבל מבט אחד בויטרינה של דוד פסל מיד את הסטייק.
חשבתי קומרובסקי ויצאה לי חלת סלק סגולה ורדרדת עם שומים ירוקים. הבצק זרחני יפהפה, שבא לשים עליו קצפת.
(לפני)
מרוב התרגשות התבלבלתי בכריכות של גבעולי השום. בדיעבד הייתי צריך לצוות כל גבעול לנחש בצק ולקלוע אותם ביחד.
השום הירוק לקראת סוף העונה שלו (התחיל מוקדם השנה). איך יודעים? הבצלים מתחילים להתרחב, כבר רואים סימנים של שיניים בחתך הבצל והגבעול מתעצה.
יום אחד הופיעה מודעה בקבוצות הווטסאפ הישוביות של הישוב הקטן שבין ירוחם למצפה רמון, ועוררה את סקרנותם של תושבי הישוב הפריפרי מוכה האבק והיובש. משאית מזון הגוררת טריילר אדום התמקמה ליד אחד הבתים באחת השכונות בישוב, ומתוך הטריילר נמכר אוכל הודי!
בתפריט: אופמה (דייסת סולת), פודינג צ'יה עם פירות, סמוסה עם צ'אטני, צ'אנה מסאלה, צ'אי ועוד.
התושבים הסקרנים והרעבים הגיעו בקצב הולך וגובר אל המשאית וגילו שם שני חבר'ה נחמדים עמלים על הסירים והקערות, ומגישים מכל טוב למתקבצים למרגלות הטריילר.
מוכר שבלולים ועשבי בר בשוק – אחד משלל הטיפוסים שמוצאים שם
לפני מספר אמשים הגעתי לתובנה שגרמה לי כמעט להטיח את הראש בקיר: לא כתבתי דבר וחצי דבר על החוויה הנהדרת שהיתה לי באתונה לקראת סוף השנה שעברה. אולי כמות האלכוהול המשובח ששתיתי עיכבה את הפעילות המוחית שנדרשה לכך. הזיכרונות היו כל כך חזקים עד שלמרות שלא ניהלתי שום רישום, לא התקשיתי לשחזר את החוויות בעזרת תצלומים וגוגל מפות. השורה התחתונה: חוויה קצרה מאוד, אבל יוצאת מן הכלל. קרו שם יותר מדי דברים שאני לא מפסיק לפנטז עליהם.
סיור מקדים ואיחור מוצדק
למען האמת, לא תכננתי להגיע ליוון. היא נראתה לי מזרח-ים-תיכונית מדי ומזה לא חסר כאן. הזמנה לכנס משעמם עם מימון מלא עשתה את העבודה וכך מצאתי את עצמי על טיסה קצרה יחסית אך מזעזעת של המוביל הלאומי אל ערש הציוויליזציה המערבית. בגלל אילוצי זמן יכולתי להגיע לאתונה לאחר שהכנס החל. הנחתי על כן את פקלעתי במלון שבמרכז העיר ומיהרתי רגלית לאתר הכנס. למרות המהירות וההשכמה המוקדמת, בדרך שמתי לב לשני דברים חשובים:
1) מסעדה מעניינת עם מבחר של בירות בוטיק מקומיות מעבר לפינת המלון.
2) גרסה מקומית של הביר בזאר עם מבחר ענק של בירות מקומיות מול מקום הכנס.
למרות האיחור לא התאפקתי ועשיתי סיבוב במקום האחרון. למען האמת שקלתי ברצינות לשתות משהו במקום להצטרף לכנס. מכל מקום סימנתי את שני המקומות לשימוש מאוחר יותר.
נמאס לי מהשוק ולא טוב לי להסתובב בו. כפי שרמזתי בעבר ברמזים עביבים, בשנים האחרונות ניכרות בו מגמות לא טובות. לא רק שתמהיל הדוכנים/עסקי אכילה השתנה לרעה, חלק מעסקי האוכל החדשים רעים וזרים לאכסניה. התצלומים המצורפים כאן מדגימים היטב למה הכוונה.
נדמה לי שמצאו קצת חומר טבעי במוצרים של המקום המביך הזה
אולי העסק המביך ביותר הוא זה שלא הצלחתי לצלם. זהו מקום של נקניקיות חשודות שנקרא ברלינה ושלידו ישנה דמות של אשה בווארית בגודל מלא לטובת צילומי סלפי. שלוש פעמים ניסיתי לצלם את המקום, ובכל פעם הביעה מצלמת הנייד שלי את מחאתה השקטה באמצעות טשטוש.
