לפני כמה שנים טסנו אמסטרדמה עם האינדיאניות. הלכנו הרבה ברגל, החלקנו על הקרח, אכלנו צ'יפס ופנקייק, היינו בפסטיבל האורות, במוזיאון ואן גוך ובבית אנה פרנק ואני חזרתי עם ההרגשה שהעיר תיירותית מדי, משעממת קולינרית ושהאינדיאניות קטנות מדי בשביל להסתובב ימים שלמים ברגל. רצו גרמי השמיים ונזדמנתי שוב אל העיר בענייני עבודה. היה לי יום שלם וכמה ערבים להסתובב בה ולתקן את הרושם מהפעם הראשונה. ובכן, אני שמח לדווח כי עמדתי יפה במשימה.
אמסטרדם זה הרבה יותר מצ'יפס ופנקייק. נעים ונח להסתובב בעיר ויש בה אוכל מגוון ובירות מצוינות.
קודם כל סנגביץ'
אני אוהב סנדוויצ'ים. אני אוהב להחזיק את האוכל שלי בידיים. ישבתי על הבר של Van Dobben (סינדס 1945), מול ויטרינה מלאה ברכיבי הכריכים. הלחמניות רכות ונמסות עם המגע בלשון ולמעשה מטרתן היחידה היא לכרוך את העיקר. המטבח הוא מכונה משומנת – לכורכים המיומנים יש תנועות חדות ומדויקות וההזמנות מורכבות תוך שניות בודדות. הזכיר לי מאד את סנדוויץ' ברכה.
התפריט ענק. מתוכו בחרתי Roast Beef (3.65 יורו), Smoked Eel (5.95 יורו) וקרוקט (2.55 יורו). חומרי הגלם מעולים וטריים ולמעשה היה חסר לי רק מעט ירק (עגבניה, או עלים ירוקים). על השולחן צנצנות חרדל לשימוש עצמי. לא הייתי מתנגד גם לסחוג או אריסה, אבל אנחנו בהולנד.
הקרוקט היה נפלא. זה היה הקרוקט הטוב ביותר שאכלתי עד אותו יום. המילוי חם והציפוי פריך – זה היה נפלא. למרבה פליאתי, ביום המחרת אכלתי קרוקטים בקייטרינג של בית חולים והם היו זהים בטעמם ומרקמם לאלה של ואן דובן, אז לא נותר לי אלא להגיע למסקנה שאני לא מבין בקרוקטים ושקל להרשים אותי עם פירורי לחם מטוגנים (או שהם קונים את הקרוקטים שלהם אצל ואן דובן).
Korte Reguliersdwarsstraat 5-7-9
הו, הו, הפנקייק
טוב, אין דרך מסביב לזה, את האמת יש לומר: הם קוראים למלאווח שלהם פנקייק. אכלתי כמה מלוחים וכמה מתוקים והמצב ברור כסחוג – אני אוהב מלאווח.
ביני לביני תהינו מדוע ההולנדים מתעקשים לקרוא לבצק הזה פנקייק והאם מאכל לאומי לא חורג מתחומי הלאום אם הסירופ שמוגש לצדו מגיע מעבר לאוקינוס האטלנטי. ידוע לי אמנם על סירופ הקרמל המקומי שמוגש בג’ארות עם כף עץ מסיבית, אבל ראיתי שגם המייפל מקובל למדי.
(פנקייק מתוק מוגזם)
רבות נכתב וסופר על האופניים בהולנד בכלל ובאמסטרדם בפרט. אני חושב שזה פתרון תחבורתי מצוין. כולם רוכבים על אופניים, גם אנשי עסקים עם חליפה ועניבה. באמסטרדם, כך נדמה, לאופניים יש זכות קדימה בכל מקום ורוכביהם מתרגזים על הולכי רגל שנכנסים לנתיביהם. לא אחת שמעתי "ברכה" מסתננת מבין שיני רוכב/ת אופניים שנאלצ/ה, הו לא, להאט לרגע בגלל הולך רגל מאותגר אוריינטציתית.
שווקים
(שני הדוכנים המעניינים של שוק אלברט – גבינה ודגים)
בביקורנו הראשון עם האינדיאניות חשבתי על שוק אלברט, שעל אף שהוא גדול, הוא לא מאד מעניין. לעומת זה, גם הפעם זו היתה התרשמותי המדוייקת. יש בו הרבה מדי דברים לא מעניינים, כמו תיקים ובגדים.
Albert Cuypstraat
נראה שהשוק המזרחי מיועד בעיקר למהגרים הרבים שבעיר. שמעתי הרבה שפות וראיתי הרבה בגדי יד שניה ומעט מאד אוכל. חבל.
Dapperstraat 279
קפה!
את Bij Paul מצאתי במקרה כששוטטתי סתם כך להנאתי ברחוב. החלטתי להכנס אחרי שהסקתי משק הקפה התלוי כדגל בכניסה שהמקום עוסק בקפה כהלכתו. ואכן, נהניתי מאד מהקפה. המקום הוא גם מיטה וברקפסט, למי שמתעניין. כמו כן, מצאו חן בעיני המיקום בקומה שמתחת לפני המדרכה ושומר הסף המשופם.
Hemonystraat 10
אל פטיסרי Holtkamp ואל מספר מקומות נוספים הגעתי בעקבות כתבה ב’הארץ’ של גיא וענבל כץ, שגרים בעיר ומעבירים בה סיורי אוכל.
נעים ומבלבל כאחד להביט בתצוגת מיני המתיקה. בסוף בחרתי בפרוסת טארט לימון (3.55 יורו) מצוינת שאכלתי כלאחר מזלג על ספסל באי תנועה פורח בצבעונים. הרגשתי קצת בירושלים.
Vijzelgracht 15
בירה בטחנת רוח
את מבשלת IJ, הקרויה על שם הנהר הסמוך, יצא לי להכיר עוד בביקורנו הראשון בעיר. הצחיקה אותי התווית של בירת ה-IPA, אך את הצמחונית, כצפוי, היא הרגיזה. המבשלה נמצאת מתחת לטחנת רוח בלאדית. אחת הבירות מכילה הל. כמובן שלקחתי כוס מזו, אך לא הרגשתי בטעמו של ההל. ה-IPA שלהם נהדרת. ישבתי בגן הבירה הקטן של המבשלה במזג טוב של אוויר ועם קהל חובב בירה. זה היה נחמד. עוד אני עושה רשימות, ריח חריף עלה באוויר. לא ברור היה אם אחד משכניי סרח, או שמא היתה זו פלטת גבינות. קשה היה לי להבדיל בין השניים בשלב זה של ה-IPA.
סקירה קצרה במבטא סקוטי על המבשלה
(לא הצחיקה את הצמחונית)
Funenkade 7
הדרך מהמבשלה למלוני הצנוע עוברת בגן החיות. דמיינתי לי אחה"צ מצחיק בגן, אבל היה דווקא רגיל למדי.
חדר הקבלה וחדר האוכל של המלון מרשימים מאד – תקרה גבוהה, הרבה עץ, שנדלירים וציורי קיר ענקיים. בחדר שלי (9 מ"ר) הכסא קצת הפריע להגיע אל המיטה, אבל לא נורא, מי צריך כסא… על אף התקרה הגבוהה הצלחתי להגיע אל הנורה השרופה כדי להבריגה החוצה ממקומה. טרם ירדתי אל הקבלה כדי להחליפה בחדשה, הספקתי לגלות שהסוללות בשלט הטלוויזיה התפוצצו ונזלו זה מכבר, כך שהצלחתי לתפוס שתי ציפורים באבחת שלט. כל אנשי הצוות שפגשתי היו נחמדים ויעילים ובסך הכל, החוויה היתה נעימה. בארוחת הבוקר היו פנקייקים מתוקים שהוכנו טריים על ידי איש הקבלה התורן.
הרבה חנויות קפה באמסטרדם, שמתרכזות לאו דווקא בקפה, וריח מתקתק של גראס אופף את הרחובות. אדרבה, אם זה עושה טוב לאנשים ועוזר להרים את המורל, אני בעד.
יפני מיפן
את מסעדת Wagamama היפנית מצאתי ביישומון הפרה השמחה ובהשראתה אכלתי ארוחה טבעונית מהנה ביותר.
Amstelstraat 8
איפה הגולם?
כמה צעדים משם נמצא פאב Gollem Craft Beers. נכנסתי כי כמות הברזים משכה את עיני. מדובר בפאב שמגיש בירות שונות וגם מייצר לעצמו בירה. ה-IPA שלהם מעולה. בערב השני שלי בעיר סרתי שוב אל הגולם. שתיתי IPA נחמדה נוספת מזן Oedipus. בירה נוספת שמשכה את עיני בגלל הגימיק, היתה Lowlander, שנמזגת דרך מיכל זכוכית קטן שבכל יום שמים בתוכו גרגרי ערער ופלחי אשכוליות (מי אמר מאיר אריאל? שמעתי אותך!). מגניב מאד. טעמה של הבירה לא שגרתי, כצפוי, עם ריח של אשכוליות. הצעתי לברמנית למעוך מעט את גרגרי הערער לפני שהיא מכניסה אותם אל המיכל, כדי שטעמם יורגש יותר בבירה.
(מצד שמאל המיכל הקטן עם התבלינים שדרכו עוברת הבירה)
את התפריטים השונים שעל הקירות היה לי קשה לקרוא מפאת העלטה וגילי המתקדם. מתוך תפריט האוכל הזמנתי את מנת הוורשט, שלמרבה ההפתעה היתה סלמי איטלקי עם זרעי שומר ולא נקניקיה, כפי שדמיינתי אותה. הפתעה נחמדה. היצרן הוא Brandt & Levie, שעל אף שמו היהודי למראה, מוכר מוצרי חזיר.
Amstelstraat 34
יפה כמו שדה תעופה
(מה מוזר בתמונה?)
לא במקרה כתב דאגלס אדמס שלא במקרה לא קיים באף שפה הביטוי “As pretty as an airport”. ברם, שדה התעופה סחיפהול היה ההפתעה הנחמדה מכל בנסיעה הזו. על אף שדה תעופתיותיו, היה כיף להעביר שם כמה שעות. השירותים נקיים ומרווחים והצלחתי על נקל להחליף שם מבגדים רשמיים מגוחכים שהכריחו אותי ללבוש לסנדלים, דגמ"ח קצרים וחולצת תה.
(בסרטון שבשעון הבחור הזה מוחק את המחוגים ומצייר אותם מחדש כדי לעדכן את השעה)
הבירות בדוכני האוכל השונים היו מעניינות וטעימות ובמחירים די זהים לארץ, אפילו שזה שדה תעופה. עברתי ממקום מנוחה אחד לאחר, מבר לבר. היתה שם פינת יוגה שלא טרחתי לבדוק. נעצרתי בספריית השדה שלידה מספר מיטות שיזוף ופסנתר כנף. עוד אני עורך את דו"ח הנסיעה שלי, התיישב בחור אלמונימי ליד הפסנתר והחל לנגן. זה היה נעים. עוד לא יצא לי ליהנות ככה בשדה תעופה.
רשמיי מהטיול עם האינדיאניות:
הבית של אנה פרנק היה מאכזב מאד לטעמי. כל החדרים היו ריקים וראיתי בעיקר את הגב של אלה שהלכו לפני.
במסעדה הצמחונית בה אכלנו שאלה האינדיאנית הקטנה אם גם הקינוחים כאן בלי בשר.
מוזיאון ואן גוך ידידותי לילדים ואני ממליץ עליו בחום.
צ’יפס זה צ’יפס זה צ’יפס. לא עשה עלי רושם מיוחד, על אף חיבתי לחמאת בוטנים.
ליד Nemo, מוזיאון המדע המומלץ מאד אכלנו ב-Pippers, בית הכריכים הקטנים, שהיו טעימים מאד.
וזה מה שכתב בזמנו עופר על אמסטרדם והולנד.