אנו שמחים לבשר על פתיחתה הרשמית של עונת אספרגוס הבר – עשב הליקוט היחיד שבאמת שווה את המאמץ (בלי להעליב אף עשב אחר). אמנם גבעולים ראשונים נצפו כבר בתחילת דצמבר ביער בן שמן, אבל רק עכשיו ניתן למצוא אותם בכמויות גדולות באזורים נמוכים יחסית. בשבוע שעבר עצרתי ביער שורץ רקפות בואכה י-ם, בו ליקטתי בעבר, ולמרבה השמחה תוך כרבע שעה אספתי צרור נאה וירקרק. שמחתי במיוחד לראות שלמרות הליקוט החוזר ונשנה, אוכלוסית האספרגוס ביער לא הצטמצמה, אלא נראתה אפילו משגשגת במיוחד.
סיקור חנויות ה"קונביני" המעולות – יש. שיטוט בשווקים המגוונים בערים השונות – יש. עכשיו תורן של המסעדות. הפוסט הזה מוקדש למסעדות המעניינות ביותר שיצא לנו לשבת בהן במהלך החודש שלנו ביפן!
מסעדות
"טבילת האש" נטולת האש הראשונה שלנו הייתה כבר בערב הנחיתה בטוקיו – סושי עם דגים נאים. חייבת להודות שזה לא ממש הקטע שלי ומעולם לא ניסיתי עד טוקיו, אך לרגל מיקומי הגאוגרפי החלטתי לשים בצד את ההרגלים שלי לטובת ניסויים קולינרים… כי אם כבר דג נא – אז שם.
הרבה דברים למדתי מהצמחונית שלי. דברים בסיסיים והגיוניים, כמו "אם אין לך משהו טוב להגיד על מישהו, אל תגיד". היא המבוגר האחראי. בכל פעם שאני עומד להגיב אימפולסיבית על משהו אני עוצר לרגע וחושב מה היא היתה עושה במקרה הזה ובכך נמנע מלפתוח מלחמת עולם עם מעצמה גרעינית ספורדית. אין בה מדוֹן. עוד משהו שלמדתי ממנה הוא לא לומר משהו טוב ואז את המילה "אבל". לדוגמה, במקום "את שרה מאד יפה, אבל…" יהיה נעים יותר לשמוע "את שרה מאד יפה וגם הייתי מציע לך לחפש עבודה במקצוע אחר, כי זה נורא".
היא בשלנית נהדרת ואשת חיל וגם מפחדת ממלח. מה לעשות, מסכנה, מאז שנשך אותה מלח כשהיתה קטנה היא לא אוהבת להשתמש בו. הטחינה שלה טעימה כמו מסטיק לעוס, כמו מיץ ללא מיץ, כמו ארטיק דל סוכר, כמו סטיביה. אוי…
אח שלה, לעומתה, אוכל מלח בשביל כמה אנשים. הוא לא מתחיל לאכול לפני שהוא מפדר שכבה לבנה של מלח על האוכל שלו. וכל זה עוד לפני שהוא טועם. את זה הוא למד מדוד שלו, ציקי, ועכשיו הוא מתפלא שהילדים שלו הולכים בדרכו. הוא יותר גרוע מאיך שאני עם חריף.
בנובמבר האחרון טסתי לצרפת במטרה להשתתף בתערוכה במונטפלייה (Montpellier). תערוכה זו מיוחדת מפני שהיא משלבת ציוד חקלאי לכרמים וגם את כל מגוון הציוד לייצור יין ביקבים.
מדרון מלא כרמים ב-Côte Rôtie
אבל, וזה אבל גדול… אנחנו בצרפת! יין! גבינה! באגטים! כרמים! יין! יין! יין! יין כבר הזכרתי?
אז לפני שהגענו לתערוכה ביקרנו לפני ואחרי בכמה יקבים באזורים שונים, עליהם אכתוב כעת…
לא בכל בוקר יוצא לאדם לנסוע מאחורי טרקטור עם עגלת תחמיץ. תחמיץ? זה אוכל של פרות שמכינים מחיטה ותירס שנקצרו לפני שהתייבשו ואחרי כן תססו בתנאים אנאירוביים (בלי אוויר). פרות משוגעות על זה. יקשה עלי לתאר לאדם שלא גדל ליד רפת את מידת ההנאה שמספק ריח של תחמיץ טרי. עד כדי כך נעים, שאני חושב פעמיים אם לעקוף את הטרקטור או לא.
(פרה אירית ליד Three Castle Head. צלם: עופר)
