ישנם אינספור מחקרים על קבלת החלטות במצבי משבר. כולם מדגישים את הצורך באיסוף מסודר של מידע, ניתוחו וביסוס התהליך המוביל לקבלת ההחלטה על בסיס התובנות שעולות מניתוח זה. נוצר הרושם שבחודשיים האחרונים קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל מבוססת על קריאת עטיפות של מסטיק בזוקה. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא הדיון שהיה מאז יום חמישי שעבר בנוגע לסגירת המסעדות ובתי הקפה.
ביום שני אחה"צ, כאשר החרב עדיין תלויה על הצוואר (דחית הביצוע ליום שלישי, המלצת נגד של ועדת הקורונה, החלטה סופית בערב, אח"כ בבוקר. נכון לזמן העלאת הפוסט, המהלך נדחה…) התמודדתי עם סוגית קבלת ההחלטות במלוא כובדה. החלטתי ללכת להיפרד ממקומות אהובים, כי במצב העניינים הנוכחי, סגירה זמנית תהפוך בסבירות גבוהה לקבועה. אז לאן הולכים?
