אחד הכריכים שהיו חביבים על האינדיאנית הגדולה בימי בית הספר היסודי היה פּאן קוֹן טוֹמאט (pa amb tomàquet) הקטלאני. במקרה שאלתי אותה פעם משהו על זה והיא ספרה לי שיש ילדה אחת בכתה שבכל יום לוקחת לה בכח את הכריך ולא עוזר שהיא מבקשת ממנה להפסיק עם זה. באחת הפעמים אף הגדילה עשות ולקחה מהתיק של בתי את קופסת האוכל שלה, פתחה ולקחה לעצמה את הכריך. חמתי בערה בי ולמרות זאת, בחרתי לכתוב בעדינות לאמה של הבריונית הקטנה הודעה בנוסח הבא:
"הי, שמעתי שהבת שלך אוהבת את הסנדוויצ'ים שאני מכין לבת שלי. זה המתכון:
קולים פרוסת לחם, משפשפים עליה שן שום, חוצים עגבניה ומשפשפים גם אותה על הפרוסה, מעל זה שמן זית ומלח."
תשובתה של האם החצופה/אטומה הבהירה שהיא לא מבינה את הרמז:
"תודה על המתכון, ניסיתי, אבל היא אומרת ששל הבת שלך יותר טעים."
!!Of course, you realize, this means war
