כשרוקנתי את תכולת השקית על הפס הנע של הקופה ב'קשת טעמים' נפלו פניו של הקופאי הצעיר. "אוי", הוא אמר, "היית צריך להפריד אותם לפי מחירים…". לא שמתי לב שיש מחירים שונים כשליקטתי אותם אחד אחד כמו ילד בן 3 עם חיוך דבילי על הפנים (Get candy! Get candy! Get candy!), על כן הצעתי לבחור שיעשה ממוצע. כמובן שהיה לו מה לומר על זה, אך הוא לא נשבר וחילק אותם ל-4 ערימות ושקל כל אחת בנפרד. יצא בסביבות ה-45 ₪ לכל השלל, שזה בערך ש"ח לאחד.
בן אדם רואה את הכותרת “האם נמצאה הגינס הזולה בארץ?”, משתגע! נכנס לפוסט, לוחץ על ‘המשך קריאה’, בפנים כתוב:
בהיותנו אי אז בברצלונה (ע"ע פעם ראשונה בברצלונה), לגמנו יותר סנגריה ממים. הצמחונית פסקה אז בפסקנות הלכתית "קשה להרוס סנגריה" וכמובן, היא טעתה; כמו שאפשר לייבש ביצה מקושקשת ולשרוף מרק, יש המתמחים בביאוס סנגריה. יין, סודה, ציפורן, לימון, תפוז, לכאורה חומרי גלם פשוטים ומעטים, אבל בידיים הלא נכונות יכולים להפוך יין סביר למשקה איום בטעם תרופה או למים ורודים בניחוח געגועים ליין. בקיצור, לא מזיק להיוועץ במתכון בפעמים הראשונות.
מאז שיובל הגבר-גבר התחיל לפרק חביות יין ולבנות מהן כל מיני דברים מדליקים (כן, כתבתי מדליקים! איי’ם זאט אולד…), אני שולח לו תמונות של דברים שרצים במרשתת ושאני חושב שעדיין לא שלחתי לו. בדרך כלל התשובה שלו היא: “כן, ראיתי כבר כזה”.
על המצבה של סבא רבא שלי, בנימין, כתוב:
פ”נ
איש תם וישר
אני רוצה שעל שלי יהיה כתוב:
פ”נ (בשעה טובה, אילען דינו, שיגע אותנו…)
עודד רז
ממציא המסביב של הפיתה, פיתה לב ופיתה פרח
